ייטב לב שמות שס

הבדלה ומ"ש המג"א שם ונותן טעם למה שלא נהגו נשים לקדש הלבנה ולפי"ז ניחא דברי הגמ' למה דאר"י כו' דהוא ברכה גמורה בהזכרת שם שוב אין נשים מברכין מכת מ"ש המג"א והט"ז ועי' תשובת חתם סופר על או"ת שעמד ע"מ שלא נהגו נשים לברך על קידוש החמה דל"ש בי' טעם שכתב השל"ה ולפי האמור ניחא עכ"ד תלמיד א' בקיצור בפי כתבו אלי: והנ"ל לפרש דברי הגמ' בזה גם הא דאמרינן אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כו' דהי' לו לומר פני אתם גם הא דא' אביי הילכך צריך למימרא מעומד אבל הענין כי הלבנה היא סיהרא קדישא נוק' דז"א ומקבלין פני' אמנם הרי אין מקדשין הלבנה עד אחר ז' ימים והטעם עפ"י סוד שאז היא עולה עד כחב"ד חג"ת דז"א וזה סוד וללבנה אמר שתתחדש עטר"ת תפאר"ת וכו' וממילא כשמקבלין פני' מקבלין גם פני תפארת שבראשה (בסוד וישם כתר מלכות בראשה) וז"ש להקביל פני אביה"ם שבשמים היינו תפארת והילכך צריך למימרא מעומד דכל מילי דדכר מעומד משא"כ דנוקבא מיושב בסוד האשה יושב"ת וקוצה חלתה לכן תפילה של ראש מעומד ושל יד מיושב וז"ש למה שא' מחדש חדשים נשי נמי מברכין לקבל פני השכינה אלא בדר"י כו' שא' שתתחדש עטר"ת תפארת ובמקום דכר האשה טפילה אליו תו אין נשים מברכין אלא זכרים ובזה ניחא ממילא מה שאין נשים מברכין על קידוש החמה והבן: איש לפי אכלו תכוסו על השה פרש"י לפי אכלו פרט לחולה כו' והיינו דאל"ה קשה דשפת יתר הוא והנה קבלת חז"ל אמת עכ"ז מ"ט פנים לתורה והנ"ל בזה עפ"מ שפירשתי ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד והוא ע"ד שפי' האלשיך פ' משפטים ועבדתם את ה' אלהיכם דפתח בלשון רבים כי מצו' דרבים עדיף וסיים וברך את לחמך בלשון יחיד דשינום השכר היינו לפי מחשבות העובד כ"א לפ"מ שהוא עובד עיי"ש ועד"ז פי' האלשיך ולך אד' חסד שהקב"ה בעצמו משלם השכר משא"כ העונש שהוא ע"י השליח כמבואר בתרגום איכה ע"הפ מפי עליון לא תצא הרעות עיי"ש והוא מטעם דמחשבה רעה אינו מצרפה למעשה א"כ אינו מגיע עונש רק על המעשה ובמעשה כלן שוין לזה בא ע"י שליח שא"י מחשבות בני אדם אבל מחשבה טובה מצרפה למעשה לזה צריך הקב"ה בעצמו לשלם שיודע מחשבות ואינו דומה מחשבות של זה לשל זה ששעת העבודה והיינו כי אתה (דייקא) תשלם לאיש כמעשהו ר"ל תוכל לשלם לפי רוב המעשה והמחשבה הזכה שלו, וז"ש ושמרתם וגו' ברבים כנ"ל אעפי"כ אשר יעשה אותם האדם כ"א בבחינתו ומדרגתו וחי בהם כה יחי' בהן חיי עולם והטעם א' אני ה' נאמן לשלם שכר כפרש"י ר"ל בעצמו היודע מחשבות לכך א"ד שכרו של זה לשל זה, וזש"ה אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ר"ל בתמימות ימות שא"י טעמי מצו' ע"ד תם מה הוא אומר מה זאת ופתח ברבים כי מצו' דרבים עדיף כנ"ל וא' עוד אשרי נוצרי עדותיו המורה על ענין האמונה שעיקרו בלב כמו שבת על חידוש העולם ופסח על הגאולה ושבועות על מ"ת הקדושה וסכות על ענני הכבוד וכדומה בכל לב ידרשוהו לא אמר ידרשו אלא ידרשוהו דר"ל אם הוא בכל לב ידרשוהו ה' החוקר לב דקאי ידרשוהו על ה' דנקט בקרא קמא והבן, ונקדים עוד מ"ש כאן האלשיך בטעם דפסח מצרים מקחו בעשור ונאמר להם בר"ח כדי לגרש יו"ד כחות הטומאה העטופים בשה שהי' עובדין אליו וטעון ביקור ד' ימים להכניסו לקדושה לקדשו בבחי' ד' אותיות הוי' ב"ה ולכן אמר ויקחו ברבים כי לזה צריך כח הרבים ולכן אמר במכסת נפשות ולשון תכסו על השה לנקותו מכסות החטא ולכסותו בכסות הקדושה כמו שהנפשות של ישראל מלובשין בלבושי קדושה וחלוקא דרבנן עי"ש ויונעם לך ומעתה נאמר כ"א אמנם בשעת הלקיחה ומעשה השחיטה של הפסח כלן שוין לטובה שמושכין ידיהם מע"ז ולוקחין ושוחטין השה לשו מצו' בוראם אמנם בשעת אכילה של השה לאו כל אפין שוין וכדמצינו בגמ' שא' שנים שצלו פסחיהן א' אכלו לשם פסח וא' אכלו לשם אכילה גסה כו' וידוע כי אין המצו' נקראת רק על מי שגמרה א"כ האוכל ח"ו לשם אכילה גסה ודאי אינו מכסה את השה בכסות דקדושה א"כ עיקר הדבר תלוי בשעת אכילה אם הוא מכוון שלא להנאתו כ"א לשם מצו' ביראו ית' ופונה דעתו לכוון הכוונות הראויו"ת אליו עד"ז יעשה להשה כסות דקדושה לפי בחינתו ומדרגתו, וז"ש ויקחו להם וגו' כלומר שבשעת לקיחה תעשה ברבים כנ"ל וכלן שוין עכ"ז במכסת נפשות ר"נ לפי ערך כסות נפשות שאינו דומה כסותו של זה לשל זה ע"ד כ"א נכוה מחופתו של חברו והוא מטעם שאינו דומה מחשבותיו של זה לזה כאמור כ"כ כאן איש לפי אכלו דייקא לפי מה שמכוון בשעת האכילה כן תכסו תעשו כסות על השה,