ייטב לב שמות שנט

שהיה ראוי לקרבן ולא נעבד היה רץ מעצמו אחר איש ישראל כמו שהיה בפרו של אליהו ומזה ידע והתבונן כל או"א איזה מהם ראוי לקרבן ולא נעבד וע"ד שפי' מוזלה"ה ויקח מן הבא בידי וכמו שהובא למעלה כ"כ לקחו כל או"א מהבא לידו בשוק או מהבא לביתו אמנם אימתי היה השה רץ אחר איש ישראל בזמן שכבר משך ידו מע"ז ולא היה בו חשש שמא יעבדנו לע"ז אבל טרם משך ידו מע"ז לא היה השה רץ אחריו פן יעבדנו לע"ז כדמצינו בפר שהיה לשם הבעל, וזה שאמר להם משה תחל' משכו ידיכם מע"ז אח"כ וקחו לכם צאן שאז יהא להם הסימן ממה שימשך וירוץ אחריהן כאמור ואין ענין זה מהתימה כי מעשה אבות ירשו בנים וכמו שהי' האיל רץ אחר אברהם (וכמו שא' יעקב כי הקרה כדפירשתי) שמזה התבונן אברהם שהוא ראוי לקרבן ומי שהזמין קרבן להאבות הוא הזמין קרבן הראוי להבנים, ובזה יאירו המקראות שלפניו והן הן הדברים שנאמרו בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה ושמא תאמר מהיכן ידעו שלא נעבד ע"ז אמר לבית אבות כמו שהיה בא לבית אבות (ורץ אחריהן כמש"ל כ"כ יבא) שה לבית מעצמו ומזה ידעו והתבוננו שהזמין להם ה' הראוי לכך ולא נעבד ואם ימעט הבית מהיות משה כלו' שימעט הבית מהיות שה בא אליו, אז ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו כלו' זה סימן שצריך בעל הבית ההוא למנות עם השכני' והטעם אמר במכס' נפשו' וגו' תכוסו על השה כלו' לפי הנפשות שהן אגודים יחד משורש אחד כ"כ הם צריכים להמנות חבורה אחת יחד על פסח אחד ועז"א שה תמים זכר בן שנה יהיה (מעצמו) לכם לבוא אליכם ע"כ מן הכבשים ומן העזים תקחו לכם ראי' איך לרוץ ולרדוף אחר מצו' ה' ע"ד מלפנו מבהמות ארץ שאחז"ל וכנ"ל ועפי"ז נ"ל לפרש מ"ש להלן והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם שזה שאלת חכמה שישאלו מה הי' העבודה הזאת לכם דייקא בהיותכם במצרים הלא מסתמא נעבד ופסול לעבודת קרבן ואמרתם להשיב להם זבח פסח הוא לה' דייקא ומעולם לא נעבד לזולתו ומהיכן ידעו זה עז"א אשר פסח (כלי' השה) על בתי בני ישראל שפסח השה מבתי מצרים לבתי ישראל מזה ידעו סימן שהוא ראוי לפסח כאמור, ועם זה יתבאר המד' תנחומא פ' וירא אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים אני נותן להם מצו' פסח שנאמר ויקחו להם איש שה וגו' והוא דיש להבין מה שא' יוקח ולא ואקח אבל יובן עפמ"ש בזוהר שם (ק"ב ע"ב) ומטיינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומא דצריך טבילה מיד מיין סלקין לגבי' כו' כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד כו' ואני מוסיף שזה היה סימן דמהני לי' טבילה ואיננו כטובל ושרץ בידו וע"ד שכ' הזוהר דבההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד בקב"ה עיי"ש, וז"ש אברהם יוקח נא מעט מים כי המים עולים מאליהן וזה סימן דבעי טבילה ואהני לי', וז"ש המד' אתה אחרת יוקח מאליו דהמים עולים לקראתו וזה סימן שהוא מוכשר להטהר אני נותן להם מצו' פסח שנא' ויקחו להם וגו' שה לבית שיבוא לקראתו מאצלו לבית שזה סימן שהוא מוכשר לפסח כאמור והיינו דכתי' ברבקה וירץ העבד לקראתה פרש"י שראה שעלו המים לקראתה ולא מצינו שעשה זה סימן ולא בקש ע"ז אלא מ"ש הקרה נ"א לפני ירמוז אותו יוקח נ"א וגו' שעלו המים כ"כ יעלו המים לקראת זווגו של יצחק ובה אדע כי עשית תסד עם אדוני כי למי שגומל חסד לרוץ אתר דלים ראוי שיכנע לפניו יסוד המים בחי' חסד לעלות לקראתו וכן הי' שעלו לקראתה והבן) ובזה אני מפרש מ"ש הטור והש"ע סי' ת"ל שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו ועיי"ש בטור וב"י ענין הנס ואני אומר שזה היה הנס מה שהשה פסח מעצמו על בתי ב"י ורץ אחריהן שמזה ידעי איזה ראוי לקרבן ועפי"ז סרה מהר מה שהקשו למה תלה הנס בשבת ולא ביום החדש, ולמ"ש הדבר נכון כי נודע ההבדל בין שבת למועדים כי במועדים תלה קביעות שלהם ע"י מעשה ב"א לקבוע חדשים ועיבור השנה כדכתיב אשר תקראו אותם אבל בשבת נאמר ושמרתם את השבת כי קדוש הוא כלו' קדוש מאליו מבלי מעשינו אך באתערותא דלעילא ע"כ זכות שבת קודש שקדושתו מאליו הוא שעמדה לנו אז שיתעורר השה באתערותא דלעילא לבא מאליו אל בתי ישראל מבלי מעשינו וכיון שזה הנס היה בזכות מצו' שבת הקדוש מאליו ע"כ הוקבע ע"ש שבת לקרותו שבת הגדול וכ"ז נכון בעזה"י והענין נחמד ונעים: סנהדרין דף מ"ב א"ל ר"א לר"א במערב' מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא בדר"י כו' משמע דלמאי דא' ר"י כו' אין נשים מברכין ועי' מ"ש מהרש"א בח"א בזה ובסי' תכ"ו במג"א בשם של"ה ועי' מ"ש הט"ז סי' רצ"ו לענין