ייטב לב שמות שנח

הא כיון שנעשה במהירות ע"כ ממקום קרוב הוא ויש בו חשש נעבד ופסול לקרבן (או חשש גזל) וע"ז השיב לו יעקב כי הקרה ה' אלקיך לפני מזה נודע כי הוא כשר לקרבן ואין בו חשש נעבד, ומהיכן הוכיח זה עז"א המד' אם לקרבנך המציא לך הקב"ה שנא' והנה איל כו' שמזה ידע אברהם והתבונן שאין בו חשש נעבד, למאכלך עאכו"כ ר"ל שכאן תרתי למעליותא שהוא קרבן וגם הוא למאכלך פסח וחגיגה קרבנות הנאכלין וכבר כ' התוס' פ"ק דחולין דהא דצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה ע"י היינו במידי דאכילה דוקא שגנאי הוא שיאכלו איסור עיי"ש וא"כ אי לקרבן שאינו נאכל הבין אברהם ממה שהזמין לך הקב"ה שהוא כשר לקרבן כ"ש לקרבן הנאכל דודאי לא תקלה לידך א"ו שהוכן לכך ולא נעבד וגם אין בו חשש גזל וכאמור וזה פי' נכון ובכן נבוא אל ביאור מקראי קדש אלו דהא כאן קשה ביותר איך הקריבו שה לפסח ממה שלקחו מהשוק הא מצרים עובדי ע"ז של צאן היה ויש בו איסור נעבד דמסתמא נעבד ואפי' אותן שהקריבו משלהם נמי קשה שמא נעבד לאנשי מצרי' בלתי ידיעתם לא תבעי' להרמב"ם שכ' להדי' פ"ד מה' איסורי מזבח הנעבד בין שעבד שלו בין של חבירו אסור לגבוה ופי' הכ"מ דאע"ג דא"א אוסר דבר שאינו שלו היינו להדיוט אבל לגבוה פסול אלא אפי' להראב"ד דבלא מעשה לא אסר שאינו שלו הכא מודה דפסול חדא כיון שהיו עבדים לפרעה ולמצרי' מה שקנה עבד קנה רבו ושל המצרים הי' הם ומקניהם, ותו כיון דהללו עבדו והללו עבדו וא"כ גלו דעתיהו דניחא להו וכדאי' בגמ' לענין אשירה כיון דפלחו לעגלא גלי דעתיהו דניחא להו עיי"ש וה"ה הכא נמי, וראיתי בס' פנים יפות בפ' משכו וקחו כו' עמד ע"ז וז"ל לפי מה דאי' קחו מן השוק והמצרים היה עובדי' לצאנם ויש בו איסור נעבד אלא דאם היה מכרו מסתמא בטלו ודוקא במוכרו לישראל אבל מוכרו לנכרי לא בטלו, וז"ש משכו ידיכם מע"ז ואז קחו לכם מהשוק לפי שנתבטל ע"י המכירה עכ"ד וכזה כפל ושילש בכמה מקומות עי' עליהם וכ"כ בס' באר מים חיים בפסוק גם אתה תתן בידינו עולות וזבחים שבזה יבטלם עיי"ש, ואני אתפלא הא כ' הרמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח אשירה שבטלה אין מביאין ממנה גזרים למערכה וכ' המש"ל מקומו מהירושלמי פ"ק דבכורים הכל מודים באשירה שבטלה שאין מביאין ממנה גזרים למערכה רשב"ל בעי לולבה מהו למצו' עיי"ש הרי להדי' דפסול לקרבן אפי' אחר שבטלו ואפשר דאינהו אזלי לשיטת הה"מ פ"ח מלולב והלח"מ שם בה' איסורי מזבח דהיינו דוקא בנטעו מתחלה לכך ע"כ פסול אפי' בדיעבד והא דא' רבא אם נטל יצא היינו בנעבד שלא נטעו מתחל' לכך ולכך אינו פסול רק לכתחלה וכל לכתחלה אינו רק משום דמאיס ומדרבנן ולפי"ז א"ש כאן דמדאורייתא כשר וגם לא היה אפשר להם בע"א והיכא דלא אפשר כדיעבד דמי וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ל"ג ס"ק י"א ובכ"ד: ואמנם לדעת המש"ל וכן משמעות הירושלמי דאפי' באילן הנעבד ולא נטעו מתחלה לכך נמי פסול לגבוה אפי' אחר ביטול קשה וכ"כ קשה לדעת המחמירין שהביא זקיני הרמ"א ז"ל באו"ח סי' תקפ"ו לענין שופר דבשל עכו"ם אינו יוצא אלא בנתבטל מעיו"ט אבל בנתבטל ביו"ט לא מהני דכבר ירחי כיון דאין בידו לתקן עיי"ש א"כ כיון דלמצו' פסול מטעם דחוי כ"ש לקרבן וא"ל דבהיותן ביד מצרים לא נראו מעולם ולא הוי דחוי ז"א, דקיי"ל מקבלין נדרים ונדבות מהנכרים וכמו שא' משה גם אתה תתן וגו' ונעבד פסול א"כ כבר אידחי מקרבן (ועי' בתשובת חתם סופר חיו"ד סו"ס רל"ה מ"ש בזה ולדבריו ניחא) וכדי לתרץ קושי' זו הנפלאה אני אומר דבר חדש שהי' סי' מובהק מסור בידם לדעת איזה מהכבשים והעזים כשרים לקרבן ולא נעבדו, ולא מלבי כ"א מקורו נובע מבאר מים חיים שפירש הפסוק וגם תקנו ילך עמנו וגו' כי נודע בפרו של אליהו שהי' נמשך אחריו והילך מעצמו כדי להקריבו והפר שעלה לשם הבעל לא יכלו להזיזו וע"ז נאמר מלפנו מבהמות ארץ עי' בילקוט מלכים רמז רי"ד וז"ש משה שתראה נס ופלא שגם מקננו ילך עמנו מעצמם שלא נצטרך לקחתם בחזקה לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' וע"כ ילכו מעצמן כדי להקריבן גם ירמוז באומרו כי ממנו נקח כלו' תמנו נקח ראי' לעצמינו לעבוד את ה' בראותנו כי מקננו ילכו מעצמן וידע שור קונהו ואיך נתבונן אנחנו ומלפנו מבהמות ארץ כמאמר חז"ל עכ"ל הזהב הצריך לענין שלפנינו וכיון שמשה אמר כך הרי נאמר ותגזר אומר ויקם בודאי הי' כך ומזה אני אומר שזה היה הסבה מאת השי"ת ע"ד נס ופלא שאם שהי הכבשים והעזים במקום מרעה ובשדה ודיר של הצאן באותו יום בעשור לחדש איזה מהם שלא נעבד והי' ראוי לקרבן בא מעצמו אל בית ישראל וכ"כ מי שלא היה לו משלו והלך לשוק לקנות איזה מהכבשים והעזים של מצרי'