ייטב לב שמות שנה

מהכא להתם ע"ד שפירשו ואתה תשמע השמים ממכון שבתך ר"ל שבזמן ביהמ"ק תשמע שירת המלאכי' המשוררי' בשמים ממכון שבתך כי שירתם הי' בא לכאן לביהמ"ק וכאן נתקבל ונשמע קולם והבן, והנה נודע כי יש בחי' אור פנימי ובחי' אור מקיף וכשהוא בחי' אור פנימי ודאי גדול יותר משהוא אינו רק בבחי' אור מקיף עליו מלמעלה (ועי' בע"ח דרוש שלה"ק פ"ג עיי"ש) והנה בזמן ביהמ"ק נאמר ושכנתי בתוכם דייקא בחי' אור פנימי אבל בזמן הגלות נאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו ופי' הברטנורה באבות לשון סכך שהשכינה סוככת עליו מלמעלה והיינו רק בבחי' מקיף וע"ד וה' סביב לעמו סביב דייקא ולא בתוכו אבל לעתיד א' שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים היינו כתי עיגול והוא הנקודה האמצעית כביכול בבחי' אור פנימי ואור מקיף וזה עצמו גלות השכינה כי הוא כביכול גולה ממקומו כי רצונו ית' לשכון בתוכנו דייקא וכמ"ש נתאוה שיהי' לו דירה בתחתונים וכדאי' במד' תרומה עשו לי דירה לדור ביניכם ובזמן הגלות שאינו אלא בבחי' מקיף ובאברתו יסך לנו אבל לא בתוכנו זה נקרא אצלי כביכול בתי' גלות שאין לו דירה בתוכנו ת"ו וז"ש כ"מ שגלו גלתה שכינה עמהם דייקא ולא בתוכם וזה הגלות שאינו בתוכם והיינו דאמר התם בר"ה מעיר להר שנאמר ויעל כבוד ה' (ידוע כי כן נקרא השכינה) מעל תוך העיר (תוך דייקא) ויעמוד על ההר על דייקא והבן. אח"כ עלתה ושבה במקומה דכתיב אלך ואשיבה אל מקומי היינו לרקיע ומשם יסוכר עלינו ובעדינו אבל לעתיד ישוב להשרות שכינתו בתוכינו ע"ז הבטיח ושכנתי בתוכם דייקא והנה נודע מה שפי' מוזלה"ה וזרח השמש ובא השמש כי מה שבא לביתו נקרא ביאה וכשיוצא מביתו נקרא יציאה לכך מה שחוזרת השמש למערב נקרא ביאה כי השכינה במערב וזהו טעם על אומרו ובא השמש כי אל מקומו שואף זורח הוא כביכול שם עכ"ד והנה כיון שרצונו שיהי' לו דירה בתוכינו ועתה כביכול ששכינתו בגבהי מרומים כביכול נקרא יציאה מביתו וכשישוב את שבותינו לשוב לדור בתוכנו נקרא ביאה, וזש"ה רני וגו' כי הנני בא דייקא ושכנתי בתוכך דייקא והבן ועתה נשוב לפרש המד' הנ"ל כי גם אז במצרים אם כי נאמר אנכי ארד עמך וגו' אבל כ"ז בבחי' אור מקיף אח"כ בצאתם ממצרים באו אל ה"ס אז וירד ה' על ה"ס בבחי' אור פנימי בתוכם, ונחזי אנן עד"מ כשא' נוסע מביתו למרחקים נוסע בהדרגה וכדרך העולם במתינות עד זמן שיש לו שם איזה עסק אח"כ כשנגמר העסק והגיע זמן לשוב לביתו אז חיש קל מהר נחפז לדרכו מדלג על ההרים והגבעות ובמה שצריך לילך לדרכי בהליכה כמה שבועות וכמה ימים מרובים בשובו לביתו נוסע זה בימים מועטים שלא כדרך כל הארץ בנסיעה כי זהו שיבה וביאה לביתו ע"כ יעשה בזריזות וחפזון עד מהרה ירוץ ויבא אל ביתו וכן הי' כאן כי הגלות (המכונה אצלו כביכול לנסיעה מביתו כאמור למעלה) הי' בהדרג' מעט מעט משנולד יצחק עד שבאו למצרים ובתחלה בפה רך אח"כ בעבודה קשה ואמנם הגאולה הי' במעט זמן ובחפזון כדכתי' כי בחפזון יצאת מארץ מצרים והדבר הזה הי' קשה בעיני ישראל הלא עדיין לא נשלם זמן השעבוד ואי משום דחשבינן משנולד יצחק וא"כ כבר כלה הזמן הא גופי' קשי' למה הגלות בהדרגה ומתינות והגאולה פתאומית ובמהירות אבל התירוץ כי הגלות כביכול אצלו בחי' יציאה מביתו כאמור ע"כ הוא במתינות והגאולה בחי' ביאה אל ביתו כי הגיעה זמן להשרות שכינתו בתוכינו דייקא שזה חפצו ורצונו יתעלה כמ"ש נתאוה שיהי' לו דירה בתחתונים כו' ע"כ הוא נוסע לביתו כביכול במהירות וחפזון ואינו מביט בחשבונות ולא יעצרוהו ימי הסתיו והגשם והשלג וכדומה וז"ש קול דודי זה משה הנה זה ירמוז להשי"ת ע"ד זה אלי בא דייקא שהוא אצלו ית' בחי' ביאה לביתו לכך מדלג על ההרים כו' א"ל עדיין לא שלמו, השיב להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם ר"ל שזה חפצו ורצונו ית' לגאול אתכם להשרות שכינתו בתוככם אינו מביט בחשבונות וקיצין ועובירים שנאמר מדלג על ההרים היינו קיצין ועיבורים ואמר ע"ד המליצה קומי לך כו' כי הנה הסתו עבר הגשם חלף וגו' ר"ל כי לא יעצרוהו הגשם והסתיו כדרך השב אל ביתו עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו ר"ל שעתידין לשורר זה אלי וא' כל או"א מראה באצבעו ר"ל כי הי' שכינתו כביכול נגלה לעינינו ובתוכינו וכ"כ במתן תורה לזה נתאוה ועושה בחפזון ולכך בחדש הזה אתם נגאלים והבינהו: עוד ביאור ע"ז בהקדם המד' החדש הזה לכם הה"ד אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ אר"ל מלמד שחזר הקב"ה ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא הי' מוצא עד שמצא זכותו של משה ואהרן כו' עד דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן לכך נאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן והוא פלאי דעל