ייטב לב שמות שנב

הכפרה תלוי' במדת בינה אימא עלאה עלמא דחירותא כידוע ביום הכפורים שהוא היובל הגדול שבו עבדים יוצאים לחירות למצוא סליחה ומחילה ויבא מי שכלי זכאי וכלו טוב ויכפר על בני ישראל והשם יכפר בעדינו והבן: ו' במד' החדש הזה לכם הה"ד קול דודי הנה זה בא כו' עד מיד גילו הצדיקים את ראשיהם שהי' מכוסה שנאמר הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של לוי' לומר שירה כו' ענין מה שגילו ראשיהם צריך ביאור והנ"ל בהקדם לפרש אז ישיר וגו' ויאמרו לאמר וגו' עפ"י הגמ' פ"ק דמגילה דלא קרינן הלל בפורים דאכתי עבדי אחשורוש אנן ביאור הענין דביצי"מ הי' נסים נגלים וז"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה לכן גם ההלל והשבח בהתגלות בפה משא"כ בפורים שהי' נסים נסתרים מכוסה בטבע כידוע גם ההלל באתכסי' מדה כנגד מדה לכן קריאתה זה הוא הלולא שבשעה שקורין המגילה נותן שבח בלב אבל א"א הלל בפה ותירוץ ר"נ ורבא עולים בקנה א' והבן וידוע כי עיקר השבח היינו ציור המצטייר בלב כמ"ש המורה ולכאורה למאי אמרי השירה בפה אך מפני שהיה הנס בהתגלות גם השירה בהתגלות וז"ש אז ישיר וגו' עלה בלבו שישיר היינו שכבר הי' להם ציור המצטייר בלב עכ"ז ויאמרו לאמר אשירה לה' היינו אמירה בפה והטעם כי גאה גאה וכו' שעשה להם נסים באתגלי' וז"ש קול צופיך נשאו קול וגו' כי עין בעין יראו וגו' חשף ה' את זרוע קדשו הייני שעשה נסים נגלים לכך נשאו קול לכן אין להפליא על אשר אותותיו לא ראינו כמו אבותינו כי אבותינו הן הם היו מצוינים ומוכתרים בנימוסי יהודית ועובדים את השי"ת באתגלי' ובפרהסיא לכן הי' להם נסים נגלים לא כן עתה בדורנו זה בעוה"ר הרבה אשר אינם מוכתרים בנימוסי יהידית באתגלי' והם הולכים מעוטפים ומלובשי' במלבושי זרים אף אם הם יראים בלבבם שוב אין הקב"ה עושה נסים נגלים אך באתכסי', והנה מבואר במ"ר אחרי בפ' כמעשה אר"מ כי אלו מגדלי בלורית ואלו כי' אלו לובשי כלאים ואלו וכו' וכ' היפ"ת דהיינו שהי' מלובשים כנכרים ולא הי' חוששים להיות לעם מיוחד ואע"ג דתני' שהיו ישראל מצוינים שם אפשר היינו קצת צדיקים שביניהם והכא ברובא איירי עכ"ד עיי"ש אמנם כשהגיע העת שהשי"ת רצה לעשות להם נסים נגלים להוציאם ביד רמה באותות ומופתים הוצרכו להתגלות עבודתם למען יהי' כלי מוכשר לקבל נסים נגלים למדוד להם כמדתם מה עבודתם בהתגלות אף הנסים בהתגלות וזהו שא' מיד גילו הצדיקים את ראשיה' שהי' מכוסה שנא' הנצנים וגו' היינו שעבדו באתגלי' ולכן עת הזמיר הגיע הגיע הזמן לזמר שירה בפה כמו שהנסים בהתגלות לכן במקדש א' שירה בפה כי עשרה נסים נעשה להם יהיו נגלים וזהו שא' אח"כ יונתי בחגוי הסלע היינו כ"ז שהיא בחגוי הסלע בגלות אז העבודה הוא בסתר המדרגה, אבל עתה השמיעני את קולך להודות ולהלל בפה וגם הראני את מראיך המיוחד לך היינו להיות מוכתר בנימוסי יהודית כי קולך ערב בזמן שמראך נאוה שאתה מתראה בתואר יהודית לעבוד את ה' בהתגלית אז קולך ערב (ועי' באלשיך מה שפי' בזה לדרכו עיי"ש) וזש"ה ויקם על סלע רגלי וגו' ואי' במד' מדבר בים שהעמידני בקומה זקופה עבדי ה' ולא עבדי פרעה ולכן ויתן בפ"י (דייקא) שיר חדש והבן, ועפי"ז נבין מה שצוה השי"ת והי' הדם לכם לאות על הבתים וגו' וראיתי את הדם וגו' דקשה תרתי א) למאי הי' הצווי לתת על הבתים ב) מה וראיתי הלא הכל גלוי וידוע לפניו אפי' מה שבמסתרים ועי' פרש"י ולדרכנו נאמר שמפני שרצה השי"ת לעשות להם נסים נגלים צוה לקיים המצוה בגלוי לתת הדם על הבתים ולא להתבייש מהמצרים המלעיגים, אך שיש לחוש ולומר אלי' וקוץ בה כ"א עובד בצנעה ודאי כוונתו רק לשם ה' משא"כ אם עובד באתגלי' אולי הוא רק להתפאר בפני הבריות וכדומה איזה פניות ומחשבות זרות ע"ז אמר וראיתי את הדם אם היא בכוונה בלתי לי לשמי לבדי אז ופסחתי עליכם והבן היטב ועפי"ז יתבארו דברי הטוא"ח סי' ת"ל שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקתו בעשור ואז הי' שבת ולקחו כל א' שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי המטה ושאלו מצרים למה זה והשיבו לשחטו לשם פסח במצו' ה' עלינו כי' עיי"ש והקשו האחרונים מפני מה יחסו הנס לשבת דייקא ולא ליום יו"ד לחודש ולדרכנו יתכן שזה היה נס נגלה שאם שהי' שיניהם קהות על ששחטו אלהיהן לא היה רשאין לומר דבר (ולזה הוצרכו להשיב להם ואנו שוחטים אותו במצות ה' למען יהיה העבודה באתגלי' כדי שיזכו לנסים נגלים) וזה שדייק הטור שנעשה בו נס גדול היינו נס נגלה והנה מבואר במפו' ובפרט בס' אפיק"י וכ"כ בכתבי מוזלה"ה פ' תולדות דנסים הנעשים ע"י הקב"ה