ייטב לב שמות שנ

הוי' שהוא מורה על העבר והעתיד וההוה כ"כ אשירה בבחי' זו על העבר ועל ההוה ועל העתיד והבן והטעם כי זה אלי ואנוהו כפי' אבא שאול אני והוא ר"ל כמו שהוא למעלה מהזמן והכל שוה אצלי כ"כ אצלי מגודל האמונה שוה אצלי העבר וההוה והעתיד להודות ולהלל עליו כי אני רואה אפי' בזמן שה' איש מלחמה ה' שמו כדפירשתי והבן, והנה אם כי האבות אמרו שירה הי' רק על העבר אבל לא על העתיד וישראל אמרו אף על העתיד, וזהו לא היה אדם שאמר שירה לפני הקב"ה עד שישראל אמרו לפני הקב"ה לפני דייקא ר"ל מקודם שהקב"ה עושה וזהו פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כי על העבר מחויב לומר שירה אבל על העתיד אינו אלא בתורת חסד שהתנדבו לומר שירה על העתיד והבן וזה שיסד הפייט ידידים רוממיך בשירה קדמוך שא' שירה על זמן הגלות קודם הנסים והטעם מי כמוכ' ה' באלים יכדפי' שאתה בעל הרחמים ינצחו ותקיף וכמש"ל והיינו שירה חדשה שבחו גאולים כי מעולם לא אמר אדם שירה קודם הנס ולכן שלהם נקראת שירה חדשה ועד"ז יתבאר תהלות וגו' משה וב"י לך ענו שירה וגי' מי כמוכה באלים ה' שירה חדשה שבחו גאולים וגו' וא' ה' ימלוך לעתיד: וזש"ה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים היינו העושים לפנים משוה"ד שמספרים עתה תהלתו על אשר ישמח ישראל בעושיו לעתיד והבן ועם זה יובן אומרם בפ"ק דסוטה בשכר נשים צדקניות נגאלו כו' וכשנגלה יכו' הם הכירוהו שנא' זה אלי ואנוהו ובמדר' פ' שמות הובא בפר"ד ד' ה"א וירא אלקים את ב"י וידע אלקים ידע שעתידין לומר זה אלי ואנוהו ועמד וגאלם ולכאורה יפלא למה דוקא זכות זה אלי עמד להם ולא יתר השירה ולמ"ש יובן היטב כי ידוע שאמר משה מי אנכי וגו' והיתה התשובה בהוציאך את העם וגו' תעבדון ופרש"י בזכות שעתידין לקבל התורה והנה עדיין אז לא קבלו אך צירף ה' את העתיד להיות כאלו כבר היה והטעם לזה מחמת שצפה שעתידים להדביק במדותיו לומר לו שירה על העתיד והעתיד אצלם כאלו כבר היה א"כ יתר מרעהו צדיק כ"ש הבורא ית' שודאי אצלו העתיד והוה ועבר שוין א"כ בדין הוא לצרף זכות שעתידין לקבל התורה בזכות שעתידין לומר שירה על העתיד וכמו זה אלי להדביק במדותיו ולכך בזכות זה דוקא נגאלו וזש"ה והגדת לבנך בעבור זה כלו' בעבור אמירת זה אלי עשה ה' לי בצאתי ממצרים שלא הייתי כדאי לזה רק בזכות זה אלי והטעם והיה לאות ע"י וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך שהוצאתיך בשביל שעתיד להיות תורת ה' בפיך וכפי' הבי"לע וזה היה מדה במדה בזכות זה אלי והבן, וז"ש קול דודי הנה זה בא היינו אמירת זה אלי ר"ל שבא לפניו ית' מה שעתידין לומר זה אלי לכך מדלג על ההרים וגו' אינו מביט בחשבונותיכ' ומדלג על הקצין בבחי' למעלה מהזמן בשביל שהקדימו עצמן לומר שירה על העתיד דהיינו בחי' למעלה מהזמן ולכן גמר אימר עת הזמיר הגיע ר"ל שמכח הזמיר היינו השירה הגיע זמנם לגאלם וכוונת הכתוב לדרכנו הזמיר הגיע את העת וקול התור נשמע בארצנו היינו קול תור' וע"ד שפי' במד' שיה"ש נאוו לחייך בתורים בתורת עולה וחטאת עיי"ש וגם התור אותיות תורה ור"ל שנשמע שעתידין לקבל התורה ובזכות אמרם זה אלי צירף ה' זכות העתיד ומדד להם כמדתם שהודו ושבחו לשמו על העתיד בזכות האמונה וה' יעשה עמנו נפלאות כימי צאתנו מאר"מ בקרב כי"ר אמן: ה עוד ביאור על המד' הנ"ל ובזה ידויק היטב אומרו זה משה הנראה דבגז"ש דריש לי' דכתיב הנה ז"ה בא וכתיב כי ז"ה משה ע"ד שאמרו יבא ז"ה זה משה ויקבל זאת התורה מז"ה זה הקב"ה דכתיב ז"ה אלי לז"ו אלו ישראל דכתיב עם ז"ו והנה כבר פירשתי (בדרוש לפ' פרה עמ"ש עתיד צדיק אחד שיעמוד בעולמו ויעסוק בפ' פרה תחלה) הטעם שנקרא משה זה כי האדם הוא חומר וצורה ומשה הפך חומרו לצורתו עד שהיה גופו מלאך וכדכתיב וישלח מלאך זה משה ויוציאנו ממצרים ואלו מצד הנשמה גדולים צדיקים יותר ממ"ה אע"כ על גופו קאי וכמבואר בכ"ק של מוזלה"ה פ' בראשית בביאור גמ' דשבת עיי"ש ועי' בעקידה ר"פ תשא שער נ"ב וז"ל הא' מה שיהי' ענינו אחדות פשוטה שא"א בה שום רבוי ופירוד והוא השם יתעלה כו' עד האדם אשר קבל חומרו והצורה מדברת יהי' בשני נמצאים הפכיים במות האחד יחי' השני ולפ"ז יהיה האדם בעצמותו ראשון לבעלי מספר כי הנושא לצורתו יהיה נחשב לחלק אחד והצורה לחלק אחד וכמ"ש האדם נברא דו פרצופים והוא מבואר שהשנים הוא תחלת המספר עכ"ד הצריך לעניננו פה ועיי"ש, והנה דבר פשוט וידוע כי על אחד אומרים זה ועל רבים אומרים אלו או אלה ולנקבה זו או זאת וע"כ הקב"ה שהוא אחד באמיתי נקרא זה אלי והוא נתן רשות כביכול לדמות הצורה ליוצרה ואם כי משה רבינו הי' ילוד אשה מורכב מחומר וצורה אולם אחרי אשר