ייטב לב שמות שמח

בדין כבעל לאשתי וז"ש המסורה ושמתי פדות וגו' עכ"ז למחר יהי' האות הזה הייני פדות מלא וגאולה שלימה כדברי הבעה"ט ושמא תאמר הלא אינו מחויב רק פ"א לזה אמר לא כן הוא אלא בדין הוא לגאלנו כי עיניך ריאות פדות שלח לעמו אח"כ צוה לעולם בריתו היינו נתינת תורתו הנקרא' ברית ומזה תדין כי פדות הראשון לא היה בדין אלא מטעם כי עם ה' החסד דייקא אבל עתה בדין גמור הוא מכח הפירות לכן והרבה עמו פדות וז"ש משה וא' לי מה שמו מה אומר אליהם כי שם אהי' ושם הוי' ב"ה מורה על חסד ושם אלקים ואדני מורה על מדה"ד לזה בקש לידע באיזה שם הוא גואלם אם בשם של חסד או במדה"ד ונפקא מינה אי בדין אינו מחויב לפדותם עוד ואם מכח חסדו מחויב לפדותם עוד ע"כ השיב לי השי"ת אהי' אשר אהי' וא"זל אהי' עמהם בשעבוד זה אשר אהי' עמהם בשעבוד מלכיות ר"ל שאפדה אותם באותו אופן הגם שאהי' עמהם עתה עכ"ז אהי' עמהם בשעבוד מלכיות לפדותן פ"ב והטעם כה תאמר לב"י אהי' דייקא המורה על חסד כידוע כי הוא מרמז למדה ראשונה שלחני אליכם א"כ זו מצד חסד אבל אח"כ בדין הוא לגאלני ועוד טעם שני לזה א"ל השי"ת והוא דודאי אם פדה הבעל את אשתו מחמת שאכל פירותי' שוב אינו מחויב לפדותה פ"ב אבל אם בפעם הראשונה לא פדה אותה משל עצמו רק מנכסי מלוג שלה שלקח נכסי מלוג שהן שלה ונתן לשובי' לפדותה ודאי מחייב לפדותה פ"ב וכ"כ אשר גאלנו ממצרים זהו מכת זכות אבותינו כדכתיב ואזכור את בריתי וגו' והיינו נכסי מלוג שלנו ע"כ בדין אהי' עמהם בשעבוד מלכיות מכח הפירות מצי' ומעש"ט של עצמינו והיינו תתן אמת (זה מדה"ד כדאי' פ"ק דע"ז עיי"ש) ליעקב (ע"ד דכתיב כי פדה ה' את יעקב) ומה שפדה אותו כבר זהו רק חסד לאברהם מכח מדת החסד וזכות אברהם כדכתיב כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון וגו' והיינו דכתיב וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלקים למשה וגו' (למ"ד יתרו אחר מתן תורה בא) שהבין יתרו כי מה שעשה אחר כן היה בחי' אלקים מדה"ד כי הוציא הוי' (בחי' רחמים) את ישראל ממצרים ואח"כ בדין הוא כנ"ל, וזש"ה וירא ישראל את היד הגדולה בחי' חסד אשר עשה הוי' במצרי' לכך ויאמינו בה' וגו' על לעתיד כי אז ישיר וגו' על לעת"ל כפרש"י ויאמרו לאמר דייקא הן על עבר והן על עתיד ועל שעבר אמרו אשירה לה' כי גאה גאה ועל שלעתיד אמרי עזי וזמרת וגו' ויהי לי לישועה כפי' המד' היה ויהיה לי לישועה הגם שא"פ ב"פ עכ"ז כאן היה ויהיה לעתיד והטעם כי זה (הגאולה העתידה) אלי ואנוהו בזכות עצמינו והגאולה שעברה הי' מכח אלקי אבי וגו' בזכות אבות כאמור ונקדים הא דכתיב מראשית השנה אחרית שנה ופי' ע"ד הפיוט איומתי בכל השנה אומרת היא השנה הזאת (קץ גלותנו) וז"ש מראשי' השנה הידוע' שסוברים זהו שנת גאולה וישועה ועד אחרית שנה סתם כי עוד בן ישי לא בא בעוה"ר וידוע אמרם ז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל וכדאי' במד' קב ר"ח של גאולה שבו עתידין להגאל וזש"ה החדש הזה לכם ראש חדשים כעת שבו נגאלו וכ"כ לעתיד ראשון הוא לכם לחדשי השנה בה"א הידועה הוא השנה שיהיה שנת גאולה ב"ב שיגאלנו ג"כ בניסן ויהיה אותו ניסן לשנה ההוא נמצא הבטיחם השי"ת כאן על גאולה העתידה ושלא יהיה תקותם למפח נפש הלא כבר גאלנו ממצרים ואין הבעל פודה ב"פ לזה אמר המד' זש"ה קול דודי הנה עתה מדלג על ההרים לא בשביל מעשינו כ"א בזכות אבות לכן הנה זה עומד וגו' משגיח מן החלונות לגאלנו מהרה כי ענה דודי ואמר לי קומי לך דייקא רעיתי ולכי לך דייקא ר"ל שלך כמו שדרשו גבי ויתן לך בזכותך וגבי חמץ שלך אי אתה רואה וכ"כ בתרומה נותן לך שלך תהא להסקה כו' כלו' כי גאולה ראשונה לא הי' שלך כ"א בזכות אבות ובחסדו ית' אבל גאולה העתידה הוא מחויב כי אוכל פירות כביכול ושלך הוא בזכות עצמך והבן. אמנם הלא נודע כי מה שהבעל מחויב לפדות זהו אינו אלא מדרבנן א"כ מנ"ל כי הוא יתעלה מקיים מצו' דרבנן הגם דכתיב ושמרו את משמרתי אימא זהו במצו' דאוריי' ולא של חז"ל, אמנם המופת לזה כי הוא יתעלה מקיים תקנות וגזירות חכמים הוא מכח מצו' קידוש החדש שמסרה לנו והוא מקיים כפי מה שחכמים אומרים למטה וכדאי' במד' להדי' פ' ט"ו סי' ג' א' מלאכי השרת רבון העולמים אימתי אתה עושה המיעדות א"ל אני ואתם מסכי' ע"מ שישראל גומרי' שנאמר אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי לכך כתיב החדש הזה לכם וכ"ה שם סי' כ' מה שהן גוזרין הקב"ה מסכים עמהם שנאמר אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי עיי"ש נמצא הוא מחויב בדין לגאלנו עפ"י תק"ח כי הוא מסכים ומקיים גזירת חכמים ובזה מובן שמפני שהבטיחם על גאולה העתידה בב"א לזה נתן להם מצו' קידוש החדש וא' החדש הזה לכם