ייטב לב שמות שמד

להם ימינו אך לא למענם כ"א למעני כענין שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול דייקא והבן עכ"ד והיוצא מכ"ז כי עיקר מצות שבת לענגו שלא להנאתו כ"א לקיים רצינו ית' ואם עושים כן למענו ית' גם הוא יעשה לגאול אותנו לא למענו כ"א למענינו, וכ"כ ענין השביתה צריך שלא יהיה למענינו לנוח ולפוש או בשביל שהטבע והמזל שבתאי המשמש בשבת גורם להשבית ולבטל כ"ד וכמ"ש ז' מהרש"א אהא דמעשה בחסיד א' כו' ונמלך ולא גדרה ע"ש כ"א בשביל קיום רצוני ית' וז"ש את שבתותי תשמורו אני ה' גזרתי כמ"ש מהר"י אברבנאל, וז"ש ואעיד אשר בראת וגי' ואשנה ואשלש עוד דייקא תוס' מרובה להעיד על כוסו בתוך שמחתי לבלי להשכיחו אז כ"א לזוכרו וזהו רבותא יתירתא מהזכרה שבתוך התפלה בעמדו לפני ממהקב"ה, וז"ש כאשר צויתני לזכרו ולהתענג ר"ל לזכרו בשעת התענוג וש"ת איככה אוכל עשות כן הלא זה מעבודות הקשות לתשוח ביין את בשרי ולזכור את השבת כי בו שבת ה' וינפש עכ"א ביתר נשמתי אשר נתת בי היא שעמדה לי להתגבר נגד החומר ע"י תוס' קדושת נפש יתירה בי אשבות לא למעני כ"א כאשר צויתני לשרתך והראי' וכן אגיד גדולתך ברנה דייקא אם שמפאת המזל המורה על עצבות כמאמר היע"ד ע"הפ ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אי' במד' שבת הי' וע"כ מצו' לזמר בשבת בשירות וברננות, ומזה ראי' כי השביתה איננה מפאת מערכת המזל או הטבע לעמוד לפוש כ"א לקיים מצו' ה' וזה דברי בעה"ט כי ודאי היה הקב"ה גואל אותנו אך למענו אך מצי' שבת למענו היא שעמדה לנו לגאול אותנו למענינו וז"ש ושויתי ה' לקראתי דייקא למדיד במדתי שתרחמני עוד בגליתי לגאלני כלו' בזכות עצמינו ולמענינו כמו שאנחנו שובתים למענו, ועד"ז אמרתי טעם למה נקרא שבת שלפני הפסח שה"ג עי' טור סי' ת"ל והוא עפמ"ש האלשיך והאר"י ע"הפ ואתה דבר וגו' אך את שבתותי תשמורו כי משה במצרים קבע להם יום מנוחה בש"ק וז"ש ואתה (דייקא) דבר וגו' אך את שבתותי בשביל ששבתותי תשמורו כי אות הוא ביני כו' ולא בשביל מצאו מנוחה עיי"ש והנה במצרים שבתו רק למען ינוחו אמנם בשבת שהיה אז ביו"ד בחדש כמ"ש הטור ולקחו וקשרו השה כו' ראו בעיניהם כי שוב אין עול מצרים עליהם וכבר מצאו מנוחה מן העבודה ע"כ שבתו בשבת בשביל שכן צוה ה' ולכך נקרא שבת הגדול כלו' שבת של הגדול הוא ה' שנאמר גדול ה' ומהולל וכמ"ש בס' נוע"מ פרשת בראשית דבר גדול מעשה מרכבה וזה מפני הנס שנעשה בו כלו' הנס יצ"מ שהי' למענינו הי' בו בזכות שבת קודש ששבתו אז למענו. אמנם דעת התר' הזה שלא מצא באיזה דבר כ"א בזכות משה ואהרן שלא מעלו בשמן המשחה אם כי היה בזה הנאת עצמן עשו לשמו לכך כתי' אלה שני בני היצהר הרומז לשמן המשחה כמ"ש היפ"ת שם העומדים על אדון כל הארץ והיינו דכתיב אל משה ואהרן וגו' לכם ר"ל בזכותכם ולמענכם ישוב דרש המד' לי ולכם הוא הגאולה עכ"ז כתיב הכא רק לכם להורות כי הגאולה היא רק למענכם והוא דברו כו' תמים לשמו של הקב"ה ולא להנאתכם וכמו שפי' ואכלו את הבשר וגו' צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו כלי' שלא יאכלוהו לשם הנאה ותאוה כ"א לשם ה' כאלו הוא מרור שאין בו הנאה ומזה הטעם עצמו צוה ה' לאכלו עם מרור להורות על כוונה זו וכמו שאתם תעשו עיקר לשמו ית' כ"כ הוא יעשה למענכם ולכם ע"ד שפי' אני לדידי בשביל דודי ודודי לי בשבילי והבן: ב' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וגו' יל"ד על שנותו את טעמו פעמים ראש חדשים ראשון הוא לכם ובזוה"ק לכם לכם תרי זימני למה אר"י מינייהו אשתמע יתיר דכתיב כי חלק ה' עמו כו' דא לכם ולא לשאר אומין וצריך להבין דבריו הק' עפ"י פשוטו ובמד' החדש הזה לכם הה"ד קול דודי הנה זה בא וגו' ענה דודי ואמר לי קומי לך וגו' אמר לפניו רבש"ע ת' שנה אמרת לנו להשתעבד בנו ועדיין לא שלמי א"ל כבר שלמו שנאמר כי הנה הסתיו עבר כו' והוא משולל הבנה מה ענינו לכאן עוד איתא במד' החדש הזה לכם זש"ה בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק כו' והוא פלאי ונקדים כי אי' בילקוט במדבר בשעה שנתן הקב"ה תורה לעמו ישראל נתקנאו בהן או"ה ואמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מכל האומות מיד סתם הקב"ה פיהן וא"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני שנא' ויתילדו למשפתותם לבית אבותם, וכבר עמדו ע"ז הקדמונים הלא אחז"ל אהא דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן מלמד שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל התורה, עוד מה שא' מה ראו אלו להתקרב יותר דלכאורה הכי הול"ל מה ראה הקב"ה לקרב אלו