ייטב לב שמות שמג

שהוצרך לומר בבקשה לא בגזירה כי מן הדין מותר להנאתו שאלו ממצרים כו' (לקיים מצו' ה' שלא להנאתכם על אופן) כדי שלא יאמר אותו צדיק ואח"כ יצאו ברכוש גדו"ל לא קיים בה"ם דייקא כלו' אם שיצאו ברכוש אבל עכ"ז לא קיים הבטחה בהם בעצמם כיון שלא הי' כוונתם לשמים ולא נאמר ע"ז גדול והבן אלא דא"כ יש להבין מאמרם ז"ל חכם לב יקח מצות זה משה שכל העם נתעסקו בביזה והוא בארונו של יוסף הרי מעלת ישראל גדלה שהם שברו טבען ועשו מצו' שיש בה הנאתן לש"ש משא"כ משה עשה מצו' שאין בה הנאת עצמו לכאורה, אבל האמת כי גם בזה היה הנאת עצמו שע"י ארונו של יוסף נקרע הים לפניהם כדאי' במד' הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה וכו' ומשה לא נתכוון בשביל זה כ"א לש"ש והיינו דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע דייקא לא בשביל הנאתו וזש"ה וב"י עשו כד"בר מש"ה שנטל עצמות יוסף שלא להנאתו כ"כ וישאלו וגו' שלא להנאתן כ"א לקיים דבר ה' ולכך וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום מכח שעשו הדבר הזה מיראתו ית' נשאו חן ודבריהם נשמעים והבן, ויש להוסיף תבלין כי ה' חפץ למען צדקו לזכותם במצוה זו שיש בה הנאת הגוף וביקש מהן לבלי לעשותן להנאתן וכ"כ במצו' אכילת פסת שיש בו הנאה וצריך שיאכלנו לשם פסח דייקא לשם ה' (כמבואר להלן בדברינו עה"פ איש לפי אכלו) שזה ענין עבוד' חוץ לטבע אנושי למען למדוד להם כמדתם לעשות להם נסים חוץ לטבע כדכתיב גדול מעל שמים חסדך ועם זה יובן דברי הטור שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו כו' דמה ענין תואר גדול לענין הנס אלא הוא אשר דברנו כי מפני שלקחו ביום ההוא הפסח ע"מ לאכלו לשם ה' ולא להנאתן וכבר פרש"י וילכו ויעשו ב"י כיון שקבלו עליהם מעלה עליהן הכתוב כאלו כבר עשו ה"ז עבודה חוץ לטבע ומפני זה עצמו נעשה להם נס חוץ לטבע כמבואר שם ומכת הנס ניכר שהי' מחשבתם לשם ה' שע"ז נאמר גדול מעל שמים חסדך ומפני כך קורין אותו שבת הגדול: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החדש הזה לכם וגו' במד' הה"ד אלה שני בני היצה"ר העומדים על אדון כל הארץ מלמד שהי' הקב"ה מבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא מצא עד שמצא זכותו של משה ואהרן כו' עיי"ש עוד שם החדש כו' רמ"א לי ולכם הוא הגאולה שנאמר אשר פדית לך ממצרים גוי ואלקיו וקבעו החדש הזה לי ולכם שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם שנא' דברו אל כל עדת ב"י ותהא שמחתכם שלימה אפי' מי שהוא עני שה בשביל כו' תמי' לשמו של הקב"ה שנאמר הצור תמים וכו' וגם להבין מ"ש בעה"ט ר"פ שמו' א"ת יע"ק' אי"ש ס"ת שבת בזכו' שבת נגאלו וקשה הלא בלא"ה הבטיח הקב"ה לגאלנו כמ"ש לאברהם ידוע תדע וכו' ואח"כ יצאו וגו' והבטחתו א"ח ריקם בהקדם לפרש המאמר ואעיד אשר בראת וגו' ואשנה ואשלש עפמ"ש בס' אה"י על המד' זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שאתה בא להשכיחו עיי"ש ר"פ לך הענין כי במצו' שבת הגוף ונפש שניהם יחדיו יקחו חלקם ובעת ישב על הלחם וירבה במעדנים במה יודע איפוא אם בעבור מצות ה' אי בעבור לענג גופו להנאתו אם לא ע"י המחשבה הזכה לה' וז"ש זכרהו מאחר שאתה בא להשכיחו כלו' הציב לך ציונים לזכר מצות שבת ולקבעו בחוק הזכרון על היותו עלול להשתכח מלב העושה בעסקו באכילה גופני' והרצון לזכור שלא לכוון להנאתו כ"א לשם ה' עיי"ש וגם עי' מ"ש בס' הנ"ל בפ' תצוה בפ' ועשית בגדי קדש על המד' היה משה דואג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשתה יצאה ב"ק כשמן הטוב וגו' ועדיין היה אהרן דואג שמא אני מעלתי יצאה ב"ק וגו' והענין כי יש מצוה שיש בהן ערב מחמת מתיקותן ומועיל מחמת קיום המצו' כמו עונג שבת ויו"ט יש מקיימין מחמת התענוג שבו אבל חסידים ואנשי מעשה אינם עושים כ"א לקיים מצות ה' וכ"כ בשמן המשחה שהיה בה בחי' ערב מצד מעלת הגדולה וכבוד ומועיל שנבחרו לשרת בקדש ע"כ דאגי שמא מעלו שנתכוונו להנאת עצמם לכבוד ולתפארת וע"ז יצאה ב"ק כו' ועפי"ז פי' המד' במגילת אסתר כ"מ שהיה המן מקטרג על ישראל למטה הי' מיכאל מלמד סניגוריא מלמעלה אמר לפניו רבש"ע אין בניך מתקטרגין על ע"ז כו' אלא שהן משתרין דתך שהיה אומר המן שאוכלים ושותים ואומרים עונג שבת כלומר שהיה מקטרג שעושים מצו' זו שלא לשמה כ"א להנאתן א"ל הקב"ה לא שבקת ולא אשבק הה"ד כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כוונת הדברים שאלו הי' הקטרוג בשביל עזבם את ה' ח"ו וילכו אחרי הבעלים חלילה היה הדין נותן למדוד כמדתן לעזבם אבל אחר שבאמת עושים המצו' רק שאינם עושים לשם ה' כ"א למענם למען הנאתם א"כ הדין נות למדוד כמדתם כי תושיע