ייטב לב שמות שמב

הו"ל לומר מש"ם ובמסרה גרש את האמה הזאת ואת בנה וכו' גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון עוד במס' ויצא מדון ויצא בקיר יחתרו להוציא בו (יחזקאל י"ב) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו (חבקוק ג'), וכל אלה באחת יבוארו עפ"י דאי' במדרש יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו ארך אפים ורב חסד שהאריך אף עמהם ומטה כלפי חסד נסתכל בטוב ולא ברע שעתידין לעשות ופי' הפרשת דרכים דרך מצרים דאי' במד' ראה ראיתי את עני עמי וגו' הה"ד כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא התבונן את מוצא בשעה שיצאה הגר מביתו של אברהם כתיב ויכלו המים מן החמת אמרו מה"ש מי שעתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו הבאר א"ל איני דן את האדם אלא בשעתו וכן כשהיו ישראל במצרים ויאמר ה' ראה ראיתי זה מעשה העגל אעפ"כ איני נמנע מלגאלם וי"לר הא אי' במדרש אהא דכתי' מי אנכי וגו' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים אמר משה באיזה זכות אגאלם א"ל ה' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה בזכות שעתידי' לקבל התורה הם נגאלים הרי שדן הקב"ה ע"ש העתיד אך התי' מבואר שאין דני' כפי מדה"ד אלא רב חסד מטה כלפי חסד ע"כ תסתכל בהעתיד לטוב ולא לרע, ולכן מצטרף טוב העתיד ולא הרע וז"כ המד' וירא אלהים את בנ"י ראה שעתידין להמרו' על ים בים סוף וידע אלהים שעתידי' לומר זה אלי ואנוהו היינו שמצרף טוב העתיד לדונו לזכות ולא הרע לדונו לחוב וזה לפנים משורת הדין כ"א מרוב חסדיו ית' עכ"ד הפרד"א: וז"ש אחרי כן ישלח אתכם מז"ה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מז"ה דייקא ר"ל מכח זכות ז"ה אלי ואנוהו שעתידי' לומר ושמא תאמר א"כ למה אינו מצרף מה שעתידי' להמרות על הים ומה שעתידי' לעשות העגל עז"א המס' גר"ש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני ועכ"ז נאמר שם כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ולא הי' דן אותו לפי מעשיו העתידי' לבא ואם כך לישמעאל בן אברהם כש"כ לזרע אי"ו אלו ישראל וש"ת הלא המקטרג יקטרג הכי שורת הדין כך הוא ממנ"פ אם אתה דן ע"ש העתיד להטיב למה אי אתה דן ע"ש העתיד להרע עז"א גר"ש לץ זה השטן ויצא מדון וישבות דין וקלון ר"ל לא ינהיג במדה"ד כ"א בחסד וברחמים ועז"א ע"ז הלץ ויצא בקיר יחתרו להוציא בו וראי' לזה דכ' לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו פירש"י מצאתי במד' בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל טרדו לתה"מ להפליגו בדברי' אחרי' שלא יקנתר לומר אומה שעתיד' לכפור בך לסוף מ' יום אתה נותן להם התורה עכ"ל וז"ש כאן בכפל כשלחו גר"ש ללץ הוא השטן שלא יקנתר אח"ז יגרש אתכם מז"ה מזכות ז"ה אלי שעתיד' לומר והכל ניחא: עוד יתכוין לדברי הזהר פ' בלק ד' קצ"ט ע"פ כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה דחיקו ועאקי דישראל גרים לון דטב ליהוי ותועלתא וכו' כי בכל הגוים אעשה כלה כלה פבריון לישראל דהוי לין דתיקו ועאקו כלה דכ' וככלה תעדה כלי' וע"ד ואותך לא אעשה כלה כ"א תהיה כלה עיי"ש וז"ש כאן כשלחו יכלה גרש יגרש אתכם מזה ר"ל מתיבת "כלה כי למצרי' יכלה בתיבת "כלה ולישראל יגרש מזה ויהא צירוף "כלה כדכ' וארשתיך לי לעולם וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: דבר נא באזני העם וישאלו אחז"ל אין נא אלא לשון בקשה א' הקב"ה למשה א"ל לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם הקשו המפו' מה צריך לומר בבקשה הלא נצטוו על כך (ב) ל"ל הטעם שלא יאמר וכו' ג) בהם ל"ל ד) הנאמר להלן וב"י עשו כדבר משה וישאלו וגו' כדבר משה ל"ל, ה) קשה להבין גוף הדבר מה זה הבטחה לא"א שיצאו ברכוש גדול הכי אוהב כסף היה חלילה, והנ"ל בזה עפמ"ש בר"ה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור וכ' מהרש"א דכן הוא בכל המצות כדמוכח שם בגמ' הרי דמותר לעשות מצו' להנאתו והקשו תוס' הא אתרו אל תהיו כעבדים המשמשים עמל"פ ותי' התוס' יו"ט נהי דמותר להנאתו אבל מדת חסידות שיהיה עובד מאהבה שלא להנאתו וזה שהבטיח לו ואח"כ יצאו ברכוש גדול היינו באיכות שלא יקחוהו להנאתם כ"א לשם ה' וזה עבודה גדולה, וע"ד רמז ירמוז דאי' בגמ' בעושים שלא לשמה נאמר עד שמים חסדך נוהג עמהם עפ"י חקי הטבע ובעושים לשמה נאמר גדול מעל שמים חסדך למעלה מחקי הטבע וז"ש ברכוש גדול שעי"ז יהיה נאמר עליהן גדו"ל מעל שמים כו' ויהיה הנהגתם למעלה מטבע וזה