ייטב לב שמות שמ

הוד וכמ"ש הזוהר עה"פ הוא משה ואהרן וכפי מה שהביא בע"ח שער הארת המוחין הגירסא לאכלל' אשא במיא ומיא באשא עיי"ש ובעט"צ שם ותבין ולכך אז ישיר וגו' הוי' איש מלחמה הוי' שמו ר"ל בהיות שמו הוי' בחי' חסד עכ"ז תוכו איש מלחמה וזה רם ונשא גדול בחי' חסד ונורא והבן כל זה היטב: כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה בקרבו כלומר שתי אותותי אל"ה לשון קשה שהיא ר"ת "הכבדתי "את "לבו בזה הי' הכבדת לבי: א"י אותותי אלה קאי על ר"ת "הכבדתי "את "לבו ר"ת הא"ל שהוא ג"כ קשה כדאי' ביבמות פ"ב דף כ"א עיי"ש: א"י למען שתי אותותי אלה קאי ע"ש פרעה שהוא אותיות הער"ף בזה הכביד לבו והקשה ערפו כי שמא גרים כדאי' פ"ק דברכות למה נקרא שמה רות ע"ש שיצא ממנה דיד שריוה כי' ועמ"ש בפ' ויחי בפ' יהודה אתה עיי"ש: למען שתי אותיתי אלה בקרבו עי' רש"י נלחץ לפרש אשית גם להבין אותותי אל"ה גם לפרש הנאמר להלן ויאמר משה בנערינו וגי' ויאמר אליהם יהי כן וגו' לא כן לכו נא הגברים וגו' להבין הויכוח וגם כי לא דרך המלך לקלל, והנ"ל בזה דאי' במד' עה"פ ויאמר פרעה למה משה ואהרן תפריעו וגו' אתם למה ודבריכם למה ומפרש הפר"ד למה דאי' במד' וירא אלקים שעתידין להמרות על י"ס וידע אלקים שעתידין לומר זה אלי יירא אלקים שעתידין לומר אלה אלקיך וידע אלקים שעתידין להקדים נעשה לנשמע כלו' שמרוב חסדיו ית' דן את האדם לזכות להצילו ע"ש העתיד להטיב ואינו נמנע בשביל העתיד להרע וידוע כי שבט לוי לא נשתעבדו בשביל שעתידין להיות עבדי ה' ולזה הוקשה בעיני פרעה אתם למה פנוים מעבודה היינו ע"ש העתיד א"כ דבריכם למה הרי עתידין לומר אלה אלקיך והוא לא ידע דרכי ה' שמצרף טוב העתיד ולא הרע עכ"ד ודבריו לא נפלאו ולא רחוקים (ועי' בזוהר שמות דף י"ח נתנבאו על העתיד עיי"ש) וזש"ה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אל"ה (שעתידין לומר) בקרבו כלו' הכבדתי את לבו במה שהראיתי לדעת שעתידין לומר אלה אלקיך וגו' ואמנם האמת שהשי"ת אינו מצרף רע העתיד כ"א הטוב מה שעתידין לומר זה אלי וגו' והיינו ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהי' ז"ה לנו למוקש היינו שהבינו שמה שעתידין לומר זה אלי הוא למצרים למוקש דעי"ז ראוים להגאל וז"ש משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו וגו' כי אי' בסוטה שהי' יולדות בשדה תחת התפוח כי' וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה וא' זה אלי (ועי' במד' בשלח) נמצא אף לפי סברת פרעה שאין דרך טף לזבוח עכ"ז הוצרכו הטף לילך עמהם כיין שעיקר הגאולה מחמת שיאמרו זה אלי אלא שפרעה הי' סובר שא"כ יצטרף חטא העתיד אלא ע"כ איני מסתכל בעתיד כלל ואינו דן רק לפי אותה שעה א"כ א"צ לטף וז"ש יהי כן (כי) ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם דייקא שעתידין לומר זה אלי וגו' זכותם העתיד מצרף א"כ ראי כי רעה (חטא העגל) נגד פניכם אע"כ אינו דן רק לפי שעה א"כ לכו נא הגברים דייקא ולא הטף כי אותה כלי' שילך הטף אתם מבקשים מחמת ששבט לוי לא חטאו בזה אבל ישראל אינם מבקשים הטף כלל שלא לעורר חטא העתיד וכ"ז מחמת שלא ידע דרכי ה' שמסתכל בטוב ולא ברע (ועמ"ש פ' יתרו עה"פ ויחד): ועפי"ז יתבאר המד' עה"פ החדש הזה לכם זש"ה קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים וגו' ענה דודי וגו' קימי לך וגו' א' לפניו רבש"ע ת' שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו, א"ל כבר שלמו כי הנה הסתו עבר וגו' עת הזמיר הגיע וכו' כלו' מה שעתידין לומר ולזמר זה אלי אותי זכות מצטרף להגאל קודם הזמן וקול התור (תורה) נשמע בארצנו ולהבין הטעם מה שהקב"ה מצרף טוב העתיד ולא רע העתיד נ"ל כי כשישראל עושים רצונו ית' הם למעלה מהזמן א"כ הרי הוא כאלו כבר הי' אבל כשחוטאים אז נופלים תחת הזמן וע"כ קודם לכן אינו מצטרף והבן והמופת לזה שישראל הם למעלה מהזמן כי הרי הזמן ניתן בידם והם מושלים עלי' כדכתיב החדש הזה לכם קידוש החודש מסור בידכם ומה"ט הטוב העתיד מצרף כאלו כבר הי' וע"ז אמר המד' קול דודי הנה זה (מה שעתידין לומר זה אלי וגו') בא כאלו כבר הי' לכך אני מדלג על ההרים ותקפץ על הגבעות חשבונות וקיצין וזמנים ובחדש הזה אתם נגאלים וז"ש והגדת לבנך בעבור ז"ה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והי' לך לאות וגו' כי ביד חזקה הוציאך מצרף הטוב ולא הפכו והבן: ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה' ויש להבין אם מוסב על הבנים הול"ל למען ידעו ואם מוסב על ישראל עצמן הול"ל תחלה וידעתם אח"כ למען תספר כי הסיפור נמשך מהידיעה, והמסורה למען תספר