ייטב לב שמות שלט

אבר"ך כלומר א"ב כסדר הוא ר"ך כלומר רחמים הנה הקדים הרפואה לעורר רחמים על ישראל וז"ש ואלה שמות בנ"י הבאי"ם מצרימה שורש ב"א מורה דין עז"א ויוסף הי' במצרים כלו' שאמר שמני אלקי"ם מדה"ד לא"ב לפרעה להפך ב"א לא"ב, וז"ש היום אתם יוצאים בחדש האבי"ב כנודע מספה"ק: בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' לכאו' אומרו אני שפת יתר והי' די באמרי כי הכבדתי ואפשר לומר שרמז למ"ש פרעה אני פרעה שזה ענין גאות כי כתיב אני הוא וגו' וזה הי' מה' להכביד את לבו שיסבור שראוי לומר על עצמו אני וזה כי אנ"י דייקא במ"ש אני הכבדתי את לבי וגו' ולמען תספר וגו' והבן, ואמנם הנ"ל בזה כי ירמוז למ"ש הזוה"ק פ' בשלח דף נ"א ע"ב וז"ל וא"ת הנהו אתוון תליתאי מ"ט לא כתיבין מנהון באורח מישר ומנהון למפרע כי' אלא למלכא דאיהו שלים מכלא ואנפוי נהירין כשמשא בגין דאיהו שלים וכד דאין לטב דאין לביש וע"ד בעי לאסתמרא מני' כי' דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסי' אר"י מהכא אני ה' לא שניתי לא פליגנא לאתר אחרא בי אתכליל כלא הני תרי גווני בי אתכלילן בגין כך כלא באורת מישר אתחזי' ואע"ג דאתוון אחידן להאי סטרא ולהאי סטרא כסדרן כתיבין ועי' בעט"צ ביאור דבריו דקשי' לי' על שם ע"ב הד' בחיבור התיבות ג"א בכ"א הם חג"ת למה אותיות השלישי' בדרך הישר הלא הם כנגד יעקב ובו שני כתות ח"ג הי' מהראוי שיהי' חצי' ביושר לחסד וחצי' למפרע לגבורה וע"ז תירץ אשר פנימיות המלך נוטה לחסד ולגבורה וכפי הכרעת הדעת אם לחסד או לגבורה עכ"ז אנפוי תמיד נהירין כשמשא תדיר שמראה פנים שוחקות מאירות כשמש בצהרים כלו חסד ישר ולא ניכר בו שום דין כלל לכן גם הפסוק הזה כלו ישר הגם אשר בו ההיכר למפרע אבל הוא בהעלם גדול וע"ז בא ר"י להטעים התירוץ דכתיב אני ה' לא שניתי הכוונה בזה כי ידוע אשר שם הל"ז מן ע"ב שמות הוא אנ"י והוא תחל' מחצה חלק האחרון מן וה"ו עד אנ"י ל"ו שמות ומן אנ"י עד לבסוף ל"ו שמות, וז"ש אני ה' לא שניתי בשום השתנות ולא פליגנא לאתר אחרא בהיפך אתוון כי אני הוי' הוא מרמז לת"ת ומל' כידוע אני בחי' מל' בגין דינא דמלכותא הוי' בחי' ת"ת, ולכן נכתבים ביושר כי אנפוי נהירין בבחי' ת"ת ואני הוא בהעלם עיי"ש דבריו הק' באורך ואני לקטתי מדבריו כפי הצורך לעניננו וז"ש ראו עתה כי אני אני הו"א בהעלם בחי' הוא וז"ש בהגדה אני "הוי' אני הוא (בהעלם) ולא אחר בהיפך אתוון כ"א ביושר בחי' הוי' חסד והבן, וז"ש כאן כי מן וה"ו עד אני בחי' חסד ומן אני עד סוף ל"ו תיבות ומשם בא בחי' גבורה אלא עכ"ז הוא ביושר כי אני הוי' לא שניתי כאמור וזה אומרו כי אנ"י דייקא הוא שם אנ"י שבשם ע"ב הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה בקרבי (היינו ל"ו אותיות גימ' אלה שמן אני עד סוף) וש"ת א"כ למה הם ביושר ועז"א ולמען תספר וגו' ועכ"ז וידעתם כי אני הוי' אני הוי' לא שניתי לא פליגנא לאתר אתרא אלא אני בחי' הוי' בנהירו דאנפין והבן זה: ובזה י"ל אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וגו' כי הוי' בנהירו דאנפין באתגלי' בחי' אתה ובחי' אלקים באתכסי' בחי' הוא וז"ש את"ה הו"א הו"יה האלקים אשר בחרת באברם וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך דייקא כלו' כמדתך כי כבר אמרו הלוך אחר מדותיו ית' וגם אברהם הי' בבחי' זו כי באתגלי' הי' מדתו חסד ועובד מאהבה ואמנם בנסיון עקידה נאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ענינו כי אז נתגלה כי תוכו רצוף יראה בחי' גבורה וזה הי' עיקר הנסיון שנתייחס לאברהם דייקא כמ"ש הזוהר וז"ל והאלקים נסה את אברהם את יצחק מבעי' לי' דבר ל"ז שנין הוי אלא את אברהם לאתכללא בדינא כי' מאן חמי אבא רחמנא דאתעבד אכזר אלא בגין לאשתכחא מיא באשא עיי"ש ולכן וכרות עמו הברית וגו' והים בקעת לפניהם כי אי' במד' בזכות אברהם נקרע הים דכתי' ויבקע עצי עולה והוא מובן לדברינו, ובזה יש טוב טעם עוד למה שנקרא יעקב בשם ישראל כי מדתו קו האמצעי הכולל ב' קצוות חי"ג ואנפוי נהירין והנה ב' הבחי' יכונו א"ל כדכתיב חסד א"ל וכתיב א"ל זיעם ועכ"ז בבחינות יושר אתוון וזה "ישר "אל, וז"ש ויקרא לו א"ל ואחז"ל הקב"ה קרא ליעקב א"ל והבן וז"ש ויושע ה' ביום ההיא את ישרא"ל ר"ל בבחי' יש"ר א"ל הוא אותיות השלישים הנכתבים ביושר ויש בהן ב' מדות ת"ג המכונים א"ל וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ר"ל מה שעשה דין במצרים הי' בבחי' יד הגדולה חסד בבחי' יושר אתוון עי"ז ויראו העם את הוי' דייקא ר"ל אפי' בהיותו ית' מתנהג בבחי' חסד עכ"ז בעי לאסתמרא מני' וזהו ויאמינו בהוי' דק"ל אם ראו מה זה אמונה אלא הוא אשר דברנו שהאמינו שיש בבחי' הוי' באתכסי' בהעלם בחי' דין לירא מלפניו ובמשה עבדו שאם שמדתו נצח נכלל בו מדת