ייטב לב שמות שלח

בנעלם ע"כ תשים אותיות ב"א אל פרעה כמ"ש, ובזה ויש לפרש אומרו בסוף הפרשה והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה הוא האמור למטה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והוא מה שא' והיה לך לאו"ת על ידך, ידך הייני גוף האות הנכתב על ידך יד כותבת ולזכרון בין עיניך היינו מילוי האות הנעלם שהוא לא נראה לעין כ"א זכרון במוח למען תהיה תורת ה' בפיך שהמילוי נמסר על פיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים בזכות הדבר הזה כאמור: אבל עוד דברים בגו כי כתיב למעלה בפ' שמות ואמרת אליהם י"א אבותיכם נראה אלי וגו' לאמר פקד פקדתי אתכם וגו' ושמעו לקולך ואחז"ל סימן זה מסור בידם מיוסף שא' פקד יפקד וגו' שבלשון זה הם נגאלים ומבואר בלקיות סוד פקד שם הוי' במילוי יוד"ין העילה ע"ב מספר חסד ואחוריים בסוד רבוע עולה נפקד עיי"ש סודו ויש לי להסביר דבריו כי פקד משמע לטוב פקד את שרה ולדין פקד עון כו' וכאן נגאלו בכח חי"ג חסד לישראל ודין למצרים כמו"ש הגור ארי' וזה נכלל בלשון פקד והטעם נ"ל כי פקד בהיפך אתוון קפד לשין קפידא וזה נובע משם יקו"ק במילוי יודי"ן עולה חס"ד ואחוריים בו קצת דין וז"ש והגדת לבנך ביום ההוא לאמר ירמוז להנאמר למעלה לאמ"ר פקד פקדתי דילפינן מג"ש מה להלן לאמר פקד אף כאן לאמר פקד בעבור זה (לשין פקד) עשה ה' לי וגו' וגם יתכן כפשוטו והגדת לבנך וגו' בעבור זה כלומר שתגיד לו הסבה שבעבור זה עשה ה' לי וגו' והוא לשון פקד שע"י נגאלו שזה נובע ממלואי אותיות הוי' ורבועו מזה תבין ותשכיל כמה גדול כח מלואי האותיות ע"כ יהיה לך לאות גוף האות ולזכרון וגו' מלואו למען תהיה תורת ה' בפיך נמסר ע"י בפיך מלבד שבכתב כי ביד חזקה י"ד ירמוז לשם ע"ב שגבהו עשרה אותיות ורחבו ארבע אותיות השורש חזק' ירמוז לבחי' אחורי' הוציאך ה' ממצרים מזה תשכיל ללמד מלואי האותיות עמוד והתבונן כי הוא ענין יקר: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' למען שתי אותותי אלה בקרבו, להבין אומרו אותותי אלה גם המסרה ולמען תספר באזני בנך וגו' ולמען תאריכו ימים וגו', יתבאר עפ"י שפירשתי לעיל פ' נח המד' ע"הפ ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה וגו' זש"ה כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, דאי' שם בזוהר כתיב בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' נח בקש צדק ואסתתר ביום אף ה' הכא אתרמיז למינדע ברזא דאתוון קדישין הפיכי דאתוון כ"ב לאתמחו לאינון חייביא וע"ד וימחו מן הארץ כתיב בא אתה וכל ביתך, ופי' רבינו בעט"צ ר"ל לכך כתיב ב"א לרמוז הפוכי דאתוון המורה דין עכ"ד, ויש להבין הא בא נאמר להציל את נח ואיך ירמוז בזה דין, אבל הענין כי הא"ב בדרך ישר מורה רחמים והפוכי דאתוון בדרך תשר"ק תור דין וע"כ ב"א ר"ת "ביום "אף שבזה נמחו דור המבול שהפכו מדה"ר למדה"ד ואותן האותיות ב"א נהפכו לנח להצילו שהוא ר"ת "בא "אתה כי צדיקים מהפכי' מה"ד למדה"ר וז"ש המדרש זש"ה כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו שנאמר ויאמר ה' לנח "בא "אתה וגו' ר"ל שגם אור חוזר נהפך לנח לאור ישר וז"ש ישר יחזו פניא"ו לשון רבים שגם הפנים של זעם נהפך ליושר ורחמים עיי"ש: וז"ש כאן ויאמר ה' אל משה ב"א אל פרעה וגו' למען שתי אותיתי אלה בקרבו ר"ל אותיותי אלה של ב"א המורה דין ר"ת "ביום "אף ורמז לזה "ויאמר "י "אל "משה "בא "אל "פרעה ר"ת של ב"י"ו"ם א"ף (כי האל"ף משתמש לשני פעמי' כנודע מדברי האר"י בשם ישרא"ל ומדברי רבינו פ' ויצא בשם דודאי"ם) ולישראל נהפך ב"א לרחמים ר"ת "בא "אל וגו' כי מצינו במוסף אומרי' "תכנת "שבת "רצית "קרבנותי' ע"ד תשר"ק ומבואר שם הכוונה כי אז עלה ז"א עד אריך שבו הארת ך"ב אתוון מתתא לעילא בסוד מ"ש בזוהר תי"ו רשום לעתיק יומין דלית דכוותי' עיי"ש והוא מקור הרחמים, וזש"ה ולמען תספר באזני בנך וב"ב את אשר התעללתי במצרים וגו' ר"ל באותיות ב"א המורה דין וידעתם ני אני ה' רחמים לישראל באותן אותיות עצמן וזהו ולמען תארוכ"ו ימי"ם מסוד ארי"ך שבו ך"ב אותיות מתתא לעילא מקור הרחמים, והיינו דכתיב כי ב"א סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים ב"א דייקא היפוך אתוון וידוע כי י"ם אתוון כסדר מורה חסד אבל מ"ו היפוך אתוון בסדר תשר"ק מורה דין כמבואר ברמ"ז וז"ש וישב ה' עליהם את ח"י הי"ם ששם י"ם לאותיות מ"י ובו נטבעו אבל ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הי"ם דייקא אתוון כסדר והבן וז"ש וישב הי"ם לפנות בקר (בעת שמתעורר חסד בעולם) לאיתנו לתוקפו לבחי' תשר"ק מאותיות י"ם למ"י: וז"ש יוסף שמני אלקי"ם לא"ב לפרעה כי צדיקים מהפכין מדה"ד לרחמים סוד א"ב כסדר, וזהו ויקראו לפניו