ייטב לב שמות שלז

נער מאביו שבשמים אפי' אם זך וישר פעלו כי הלב מתפעל אחרי מעלליו ואחר הרגילות ומזה יצמח בלבו מינות ואפיקורסת לבלי להאמין רק במה שרואה (ומזה תבין ותשכיל) אוזן שומעת המילוי של האות ועין רואה גוף האות ה' עושה גם שניהם כלי' האות עם המילוי כי בזה חפץ ללמדו ולחנכו להילד להאמין בשמיעת האוזן מה שאינו למראה עיניו ולכן הקדים הפסוק אוזן שומעת קודם שא' ועין רואה כי הקבלה והשמיעה יסוד האמונ' ואיידי דחביבא לי' אקדמי' ובזה נ"ל לפרש הא דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב"י שימה בפיהם כלו' גם המילוי שלא נכתב (וכ"כ פירושי תורה שבכתב שלא נכתב) תשים שימה בפיהם וז"ש נאוי לחייך בתורים בשתי תורות שבכתב ושבע"פ צוארך בחרוזים היינו במלואי האותיות הנקשרים לאותיות הנכתבין כמו חרוזים וכ"כ צריך ללמדן במילואיהן לתינוקת של בית רבן למען יאמינו בתורה שבכתב ושבע"פ, וזש"ה הנסתרות לה' אלקינו הן הנעלמות של האותיות והנגלות לנו ולבנינו הן גוף האותיות עד עולם (לא כמו שנוהגין סוררים ומורים בזמנינו) והטעם לזה אמר לעשות את כל דברי התורה הזאת דברי דייקא תורה שבע"פ: ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת נבוא לפרש מקראי קודש הנצבים פתח השער והוא בהקדם הא דאי' בסוטה דף ל"ו דיוסף אשתעי בלשון הקודש ולא הו' פרעה ידע מאי קאמר א"ל אגמרן אגמרי' ולא הוה גמר ביאור הדברים לדעתי שלמד אותו מתחל' אל"ף בי"ת האותיות ומילואיהן כנהוג בישראל ולא הוה גמר כי זה דרכו לבלי להאמין בנעלמות שאין עיניו רואות ע"כ לא קבל ממנו אבל הוא ראה וידע שיוסף יודע הנגלה והנעלם וזש"ה ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ותרגומו דמטמרין היינו מלואי האותיות של לשון הקודש שהן מטמרין גלי' לי' אבל הוא לא גמר ממנו כי זה דרכו לבלי להאמין במה שלא ראו עיניו ומזה יצא חוץ לשיטה עד שכפר ואמר מי ה' וגו' אם שהשיג שם אלקים הנגלה מצד פעולותיו אבל לא ידע את שם הוי' שהוא מורה על עצמותו טמיר ונעלם, וזש"ה בא וגו' כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה הן אותיות הנגלות בקרבו (ועי' בזוהר יתרו דף פ"ג ע"ב על הפסוק וידבר אלקים את כל הדברים האלה אינון דאתגלין דכתיב וכל העם רואים את הקולות עיי"ש) כלו' שמתי בלבו לבלי להאמין רק באותיות הנגלות ולא בהנעלמות הנשמע מפה לאוזן ומזה בא לכפור בכל מה שלא ראו עיניו ולמען תספר באזני בנך וב"ב את אשר וגו' וא"ת אותותי היינו אותיות (מא' עד ת') אשר שמתי בם האי בם קאי על אותיות כלו' אשר שמתי בתוך האותיות מילואיהן הנעלמות אשר בם ומכת סיפור שני ענינים אלו יגיעו אל האמונה וידעו בידיעה שלא בראי' כי אני ה' הטמיר והנעלם, ועם זה תבין מה שפי' הגאון הקדוש מה"רש מאוסטרפאלע ב"א אל פר"עה היינו תחליף עי"ן בא' ופ' בב' כי כן מתחלפים האותיות שהם ממוצא אחד אחה"ע בומ"ף וכו' ואם תשים אותיות ב"א תחת פ"ע אל ר"ה הנשאר יהי' נעשה מזה ארב"ה וז"ש למען שתי אותותי אלה היינו אותיות ב"א בקרבו עכ"ד, ויש להבין הדבר מדוע הוחלפו אלו האותיות א' תחת ע' ב' תחת פ' דוקא גם מה שמצינו שא"ל משה בנערינו ובזקנינו וגו' נלך ופרעה אמר יהי כן וגו' כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ופרש"י אף כי אשלח גם הצאן והבקר אבל הטף לא רצה לשלוח כמו שא' לא כן לכו נא הגברים ועבדו, מזה נראה כי נלקה במכת הארבה בשביל שלא רצה לשלוח הטף ויש להבין וכי זה מדה כמדתו אבל עמוד והתבונן כי מרגלא בפומי' דאינשי במלמדי תינוקות של בית רבן כששואלין מה הן לומדין משיבים שלומדים אל"ף בי"ת ויש להבין ולהשכיל למה נקטי ב' אותיות אלו דייקא הלא ראשית הלימוד הוא אות א' והיה להם להשיב שלומד אל"ף ואם משיב יותר מאות א' יאמר איב"ג ומדוע א' ב' דוקא אבל אגלה לך סוד הדבר כי גוף האות הוא אבן ועם החילוי הוא בית כת"של וע"כ כשלומד אות א' ואמר לו במלואו אל"ף הרי עושה מא' בית וז"ש שלומד אל"ף בי"ת כלומר שלימד אתו אל"ף במילואו שהוא בי"ת הרי לומד אות א' ב' כי ב' הוא בי"ת וזה ענין חדש ת"ל ית' לא קדמני בזה אדם מעולם והנה האות הנגלה נראה לעין ומילואו לא נראה רק נשמע מפה לאוזן וכיון שפרעה לא האמין רק בהנגלה ולא בהנעלם לא רצה לשלוח הטף ללמד הנגלה והנעלם היינו שבכתב ושבע"פ כי הוא היה מפריד אלוף היינו הנעלם מהנגלה ואנחנו ב"י מיחדים אלוף עם הנעלם לכן נחלק לפרעה תחת עי"ן א' הוא הנגלה ותחת פ' ב' ע"ש שנשמע מפה לאוזן מילוי האות שבו היא נקראת בי"ת וזש"ה בא אל פרעה למען שתי אותותי אלה של ב"א בקרבו והטעם למען תספר באזני בנך וב"ב וגו' ואת אותותי אשר שמתי בם המילואים הנעלמים שבם ומכח זה וידעתם כי אני ה' טמיר ונעלם ופרעה כפר