ייטב לב שמות שלה

ונראה בכוונתו עפימ"ש בלקו"ת ואתחנן בענין שיר של כלבים שא' בואו נשתחוה ונכרעה וגו' כי כלב גימ' שם ב"ן דההי"ן נפש של מלכות ויניקתם בסוד מ"נ דקליפה אשר הוא נגד מ"נ דקדושה וז"ס והכלבים עזי נפש שבקליפה דעשי' נגד ב"ן דקדושה דעשי' וז"ס נברכה לפני ה' עושנו עיי"ש ובלקו"ת בשלח כי עיקר שם אד' ד"ן ובא אל"ף דאהי' בתחילתו ויו"ד דהוי' בסופי למתק אותיות ד"ן שבאמצע וז"ש את הגוי אשר יעבודו ד"ן אנכי עכ"ל וז"ש אין הקב"ה רודה הרשעים אלא במטה ירמוז מט"ה עולה ד"ן של אד' הוי' דב"ן והטעם לפי שנמשלו לכלבים עזי נפש מסטרא דב"ן דקליפה העולה כלב לכן נאמר מטה עוזך של עוז הרומז למלכות (בסוד יתן עוז למלכו) ישלח הוי' והבן זה: ויאמר וגו' הקולות יחדלון וגו' למען תדע כי לה' הארץ ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים יש להבין תחל' אמר לה' הארץ אח"ז הוסיף הוי' אלקי' גם מה ענין לכאן אומרו והפשתה והשעורה נכתה וגו' עי' רמב"ן שעמד ע"ז: והנ"ל בזה כי כאן רומז לדברי התני' שפי' וידעת היום והשבות וגו' כי הוי' הוא האלהים וגו' כי שם הוי' ב"ה מורה על גדולתי בחי' חסד המהוה כל הויות מאין ליש ושם אלקים בחי' צמצום ע"כ גימט' הטב"ע לפי שמסתיר אורו ית' שבתוך הנמצאים המהוה ומחי' אותם עד שנראה כאלו העולם מתנהג בדרך הטבע וכ"כ הגביל וצמצם א"ע עד שנתן כח ובחירה ביד אדם להמרות נגד רצונו וכבודו ח"ו וכאלו הוא דבר נפרד, וכל זה מחסדו ית' למען לשלם שכר טוב לעושי רצונו וכו' וזה סוד יחיד הוי' אלקי' עיי"ש בדבריו באורך וז"ש כאן למען תדע כי לה' הארץ שהיא המהיה ומחי' אותי ובכ"ז ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון והטעם מפני הוי' אלקים דייקא מפני שהסתיר וצמצם אור הוי' בשם אלקים גימטרי' הטב"ע כאלו נראה שמתנהג עפ"י הטבע ואמר לראי' על זה שהרי הפשתה והשעורה נכתה וגו' והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה ואלו מצד אור הוי' בידו לכלות את הכל כי הוא כל יכול ולמה השאיר החטה והכסתת אין זה אלא שהסתיר אור הוי' בצמצום אלקי' הטבע ולכן נשארו כי אפילות הנה והבן: ובזה יש לי לפרש סמיכות הפרשיות אומרו להלן בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותיתי אלה בקרבו פרש"י שאשית אני אבל משמעות התיבה הוא לשון הוה וא"כ היא משולל הבנה בשביל ששם אותות אלה בקרבי הכביד את לבו, אבל לפי דרכנו ניחא והיא כי כבר פי' האריז"ל כי פרעה הי' לו יניקה מאותיות מ"י של אלקים, וז"ש מ"י ה' אשר אשמע וגו' ולזה א"ל למען שתי אותיתי אל"ה דייקא בקרבי הרי מ"י אל"ה אלהי"ם בשלימותו ואז יכהו בכח הדין של אלקים עכ"ד וגם לפי דבריו צריך לפרש למען שאשית לשון עתיד אבל חזי לאצטרופי עם דברינו וממני ניקח לפרש כמשמעי לשון הוה וה"פ כי אני הכבדתי את לבו ולא נכנע מאור הוי"ה הכל יכול למען שיתי אותותי אלה בקרבו שאני שת ושם בלבו אותיות אל"ה עם מ"י אלקים המצמצם אורו ומסתירו ע"כ מכביד לבו כאלו הוא דבר נפרד ומנגד לרצוני וכ"ז אני עו ה למען תספר וגו' וידעתם כי אני הוי' היינו יחוד הוי' אלקים והבן זה: בא ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' למען שתו אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וב"ב את אשר התעללתי במצרים וגו' יש לדקדק דהיל"ל למען אשית כפרש"י לשון עתיד גם לפי' האלשיך כי פרעה אמר מי הוי' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' כלומר שם אלקים השיג וידע מצד פעולתו אבל שם הוי' לא ידע כמבואר בזוהר וז"ש ויאמר הוי' וגו' כי אני הכבדתי וגי' למען שתי אותיות אלה כלומר אותיות אלה של הוי' בקרבו להאמין בו בלבו ולא מן השפה ולחוץ עיי"ש אכתי קשה הול"ל אשית וגם אומרו את אשר התעללתי א"ת למה לי גם תחל' א' בקרבו ואח"כ א' בם: