ייטב לב שמות שלד

אלה ראשי בית אבותם וגו' הוא אהרן ומשה וגו' הוא משה ואהרן עי' רש"י ולי נראה כי כתיב למעלה ויאמר וגו' שלח נא ביד תשלח ויחר וגו' ויאמר הלא אהרן וגו' ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך לכאורה הול"ל תחלה הלא אהרן הנה הוא יוצא לקראתך וגו' וגם דבר ידבר הוא כי היציאה לקראתו הוא קודם לאשר דבר ידבר והנ"ל בזה כי הסמ"ק מונה במצות ל"ת שלא להיות צדיק בעיניו שנאמר אל תאמר בצדקתך וגו' וכן אחז"ל שאפי' כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הי' בעיניך וכו' וכן מבואר בש"ע בה' ר"ה סי' תקפ"ב בט"ז סק"ד בשם הלבוש שביום א' אחר התפלה אין לומר לשנה טובה וכו' שאינו ראוי שיאמר לחבירו לשון שאינו צדיק בשלמ' כל אחד לעצמו יחזיק עצמו לבינוני עכ"ל וזה שמשה הי' מחזיק את אהרן לצדיק יותר ממנו לכן אחר שלח נא ביד תשלח פרש"י הוא אהרן עיי"ש לכן א"ל ה' להורות לו ענותנותו של אהרן הלא אהרן וגו' ידעתי כי דבר ידבר הוא ועכ"ז לא יחשוב א"ע לעיקר כ"א וגם הנה הוא יוצא לקראתך כלו' שבבחי' גם וטפל אליך הוא יוצא לקבל פניך שכך ראוי להיות שכל אחד יחזיק את רעהו יותר ממני וז"ש כאן אלה ראשי בית אבותם שקאי על משה ואהרן אם שהיו שניהם ראשי בית אבותם עכ"ז כל או"א מהם הקדים חבירו לעצמי כי החשיב אותו לצדיק יותר ממנו וז"ש לרבותא הוא אהרן ומשה שבעיני משה הי' אהרן מוקדם לו (אפי' בעת) אשר אמר ה' להם הוציאו את ב"י שעיקר האמירה היתה למשה עכ"ז הי' משה טפל בעיניו אצל אהרן והקדים אהרן לפניו שהרי אמר שלח נא וגו' הם המדברי' אל פרעה שבזה הי' העיקר אהרן כי משה הי' כבד פה עכ"ז הוא משה ואהרן היינו שהקדים אהרן את משה אליו ע"ד דכ' אהרן אחיך וגו' יהי' לך לפה ואת' וגו' והבן הוא אהרן ומשה יש לדרוש מענינו של יום ר"ח שבט כי הצירוף של שבט המר "ימירנו "והי' "הוא וכו' נ"ל לרמז בהא דכתי' הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ובזוהר הם מבעי' לי' אלא לאכללא דא בדא רוחא במיא ומיא ברוחא (ובעץ חיים העתיק אשא במיא ומיא באשא) וע"ד כתי' הו"א עוד שם והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים ת"ח יהודא אתי מסטרא דשמאלא ואתדבק בימינא וכו' צפון במים שמאלא בימינא, ראובן שרי בימינא ואתקשר בשמאלא כו' דרום באשא ימינא בשמאלא וע"ד והשבות אל לבב"ך לאכללא דא בדא שמאלא בימינא כדין תדע כי ה' הוא האלקים והשתא ידיעא הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן למהוי חד, ובמקדש מלך הוא אהרן נ"ב חסד נצח ומשה גבורה והוד, הוא משה חסד נצח ואהרן גבורה והוד, והדברי' קשי' אהדדי אבל יובן עפמ"ש באוצ"ח שמשה מחסדים של יסוד אבא מצד ימין ויצאו דרך שמאל ואהרן מה חסדים שבצד שמאל ויצאו מצד ימין עיי"ש ובעט"צ וזה המר ימירנו מצד זה לצד זה לאכללא לין כחדא לכך והי' הוא כלו' לכך כתיב הוא אהרן ומשה ולא הם, ולכך זה הצירוף של חדש שבט דייקא כי בא' בשבט ר"ה לאילנות כדברי ב"ש וב"ה א' בחמשה עשר בו ואז היסוד' ארמ"ע מתערבים ומתמזגים זב"ז להוציא פרי והיינו התר ימירני והי' הוא לאכללא דא כדא ועי' בזוהר עה"פ וארא ר' חזקי' פתח אשרי אדם כו' אר"ש ארבע אינון רזא דמהימנותא אש רות מים עפר כו' עיי"ש כל הענין המבואר בדף כ"ד התמזגות של היסו' זב"ז ואיך דאחליף לון ואז תבין דברינו על נכון: ועפ"י האמור תבין דקדוק הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את ב"י וגי' הם המדברים אל פרעה וגו' הוא משה ואהרן הנה הקדים אהרן למשה אצל אמר והקדי' משה לאהרן אצל דיבור ולמ"ש הנה נכון הדבר כי הי' כאן בשליחות משה ואהרן שתי ענינים טובה לישראל להוציאם ורעה לפרעה בשביל שלא ישמע אליהם כמאמר הכתוב ולא ישמע אליכם פרעה והרביתי את אותותי וגו' וידוע כי לטובה יכונה אמירה לשון רכה ולרע יכונה דיבור לשון קשה וסד"א כי מה שהוא אמירה לטובה הי' עיקר ע"י משה שהוא מכח חסד נצח ומה שהוא דיבור קשה לפרעה הי' מכח אהרן שהוא מכת גבורה הוד ולזה קמ"ל כי שניהן כלולין זב"ז ולכך אמר הוא אהרן חסד נצח ומשה גבורה הוד מכת יציאתן אשר אמר אמירה רכה הוציאו את ב"י הם המדברים לשון קשה אל פרעה הוא משה לוי גבורה ואהרן כהן חסד דאתכללו זב"ז ואחלופי דוכתא ושניהן שקולין הן לענין אשר אמר והן לענין המדבר קשות והבן: ואמרת אל אהרן קח את מטך הה"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון וגו' אין רודה הקב"ה את הרשעים אלא במטה לפי שנמשלו לכלבים שנא' יהמו ככלב כשם שדרכו של כלב ללקות במקל כך הם לוקים לכך נאמר מטה עוזך עכ"ל, והוא תימה הרי נפרע מרשעים בכל מיני משחית כענין סדום ודור אנוש והפלגה וכדומה ועי' ביפ"ת שעמד ע"ז: