ייטב לב שמות שלג

לכל האותות והמופתים אשר שלחו וגו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית כלי נעוץ סופו בתחילתו לומר שהודיעו בבחי' ידיעה כל המעשים האלה בראשית בטרם היותם שכך יהיה אם שיש בהם התלוים בבחירת האדם ולכן מסיים בלמ"ד ומתחיל בב' בראשית הרי ל"ב ראשי"ת לומר שמשה ידע דברים שבלב ומחשבה הנקראת ראשית והבן והענין נכון: וארא אל אברהם וגו' באל שד"י ושמי ה' לא נודעתי להם וגו' נ"ל כי התורה כולה מתרי דרגין אתיהיבת שס"ה ל"ת מסטרא דדחילו ורמ"ח מצו' עשה מסטרא דרחימו והל"ת קודמין בבחי' י"ה עם שמי שס"ה כי העיקר להיות מקודם סור מרע ואח"כ עשה טוב וכמו שפי' כל מי שא"י בטוב גיטין לגרש הרע תחלה אח"כ בקידושין לקדש א"ע אל יהא לו עסק עמהן ושורש הדברים כמו שבבריאת העולם עשה כביכול בחי' צמצום להיות מקום פנוי להעולמות אח"כ המשיך בחסדו הקו להחיות ולברוא עולמו כ"כ מתחלה צריך אדם לצמצם הנהגותיו לבלי עשות קטנה או גדולה בלתי מה שיש בו נ"ר להבורא ית' וק"ו שלא לעשות מה שאסרה תורה ולהסתפק במה שחננו ה' ולבלי להתאות למותרות בעניני תאות עוה"ז אח"כ יהיה הגוף זך ונקי ומקום פנוי להמשיך עליו קדושתו ית' בבחי' מ"ע וזה היה ענין גלות מצרים כי במקרא נאמר ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי וגו' א"כ קשה מדוע נגזר ועבדום ועני אותם וכבר עמד ע"ז ר"א בר"ש בזוהר והתי' כי לולי זאת היה מקום לחוש אולי יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ויתחתנו בם ולזה נגזר עליהם עינוי ועבדות לבל ירצו האומות להתחתן בם מכח שפלותן וכמו שפי' הנוע"מ הן עם לבדד ישכון ומחמת זה ובגוים לא יתחשב בעיניהם ביאור הדברים כי אלולי זאת העבדות הי' הולכים אחרי שרירות לבם ולזה ניתן להם עול השעבוד לצמצם הנהגותם במיעוט שנה ומיעוט תענוג למען ירגילו א"ע להיות מקום מוכן לקבלת התורה כי זה מהדברים שהתורה נקנית בהם כדאי' באבות במיעוט שיחה ומיעוט שנה ומיעוט תענוג וזה היה ענין קושי השעבוד בכ"פ יותר כי מתחלה לא היה אלא גרות אח"כ ירד יעקב למצרים אח"כ משמת נסתמו עיניהם כו' אח"כ כשמת יוסף ויקם מלך חדש כו' וכשמתו השבטי' התחיל גוף השעבוד אח"כ בסוף הי' קושי השעבוד כנאמר תכבד העבודה כי בתחלה הי' די הגרות לבד לצמצם בהנהגותיהם אח"כ הורגלו בזה עד ששוב לא הי' תועיל הוצרך שעבוד יות' אח"כ בכ"פ שהורגלו בבחי' ראשונ' עד שרצו ח"ו לפרוק הצמצום ולהשות מדותיהם לאותן שנתערבו ביניהם ע"כ הוצרכו שעבוד יותר והנה משה אמר למה הרעותה ורצונו הי' בתרתי בבחי' גשמיות ורוחניות שעי"ז לא יוכלו לעבוד את הבורא ב"ה כי טרודים הם בעבודת מצרים ולזה השיב לו השי"ת כי העיקר אצלי מה שע"י השעבוד הם מצמצמים הנהגותיהם לבלי למלאות תאותם וזה בחי' סור מרע ולזה נבחרו האבות כי לא הי' להם התורה בבחי' עשה טוב אך עיקר עבודתם הי' מה שסרו מהרע ומכל מדה ותאוה וחמדה רע ע"י שצמצמו הנהגותיהם אח"כ כליותיהם ממילא הי' נובעים חכמה להשיג מעצמם התורה במצו' עשה, והנה בחי' צמצום ע"ז מורה השם שד"י שא' לעולמו די, ובחי' הוי' מורה על בחי' החסד והתפשטות להויות עולמות, וז"ש לו תשובה על ענין קושי השעבוד כי וארא אל אברהם וגו' רק בבחי' אל שד"י ר"ל ע"ש שהיו מצמצמים א"ע והנהגותם להיותם מרכבה לשם שד"י כי מזה השם נלמד ענין צמצום הנהגת האדם וכמ"ש העוללות אפרים כידוע ושמי הוי' המורה על בחי' החסד ר"ל מ"ע מסטרא דחסד לא נודעתי להם כי לא הי' להם התורה מתחלה אך שע"י בחי' צמצום ממילא זכו לבחי' חסד והשיגו התורה כאמור, לכן אמור לב"י אני הוי' וגי' שרצוני לתת להם התורה וכאשר גמר אומר והייתם לי לעם ולזה צריך קושי השעבוד לצמצם מקודם הנהגותם למען יהי' מוכן לקבלת התורה והבן: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים פרש"י כי כן הבטחתי' ואח"כ יצאו ברכוש גדול נשאלתי למה הביא רש"י סיפא דקרא ברכוש גדול, והשבתי דיש להבין מסבלות מצרים מבעי' לי' ומה זה שא' מתת"ת ונ"ל דכתיב למעלה וישימו עליו שרי מסים וגו' ונלחץ רש"י לפרש מה המס ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו' אבל יתכן כי העניום בנו והעשירים הי' פודים א"ע במס שנתנו להעמיד אחרים במקומן ואח"כ רבתה המשא עד שמכח זה נעשו עניים ואפשר שמה שאמר למען ענותו (לעשותן עניים) בסבלותם ומפני זה אמר כאן והוצאתי אתכם לא מבעי' מגוף סבלותם אלא אפילו מן העניות ע"י המס שנתנו במקום סבלותם (כמו עין תחת עין) וזה שתרגום מגו דחו"ק פולחן וזה שפרש"י כי כן הבטחתיו (לעשותן עשירים) שנא' יצאו ברכוש גדול: