ייטב לב שמות שלב

ואמר למה הרעותה ועז"א כי אותה חכמה של הוללות היה כי מה האדם שיבא אחרי המלך (להרהר) את אשר כבר עשוהו שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בשביל לעשות בו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה וכו' נראה לפרש בהקדם לתרץ הא דכתי' למעלה למה הרעותה וגו' ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל וגו' למה לו כיון שהרע פשיטא דאין כאן הצלה גם למה אמר בכפילא והצל לא הצלת וכבר עמד ע"ז המד' ועי' יפ"ת אבל ביאור הדבר ע"ד פשוט כי על ענין כובד העבודה יש ב' טעמים א' בשביל שהוא קודם הזמן הוצרך להשלים המנין ב' כדי שע"י שמכביד העבודה תתמלא סאתו מהרה שאין נפרעין עד שתתמלא סאתו ולכן אחר שאמר פרעה תכבד העבודה ועדיין לא נגאלו הוקשה בעיני משה הן אמת כי השי"ת אמר לי ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה ועי' רש"י ולדעתי הפי' גם לא במה שיכביד עליהם ידו החזקה בכובד העבודה עד אשר ושלחתי את ידי והכיתי וגו' בכל נפלאותי וגו' ואח"כ ישלח אתכם וגו' אבל עכ"ז הא גופי' הוקשה בעיניו אמאי והכיתי וגו' בכל נפלאותי וגו' הא כיון שכבר אמר ה' כי לא יתן אתכם להלך היה מוכרח לזה כי האמירה מכריח ואמאי יענש ותו כיון שאמר ואני אחזק וגו' פשיטא שהוא מוכרח ואין מגיע לו עונש וממילא לא תתמלא סאתו עי"ז וא"כ כובד העבודה ל"ל וז"ש ומאז באתי לדב"ר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לא הצלה ע"י כובד עבודה ולא הצלה ע"י שתתמלא סאתו עז"א לו ה' עתה תראה אשר אעשה לפרעה כמו שפירשו המפורשים תיכף תראה הגם שהוא בתו"ז כי ביד חזקה (שמכביד עליהם) ישלחם כי בזה ישלים הנחסר מהזמן כאמור ואי משום דקשי' לי' איך יעשה נפלאותיו להכותו ע"ז הא הוא מוכרת מכח שא' ואני ידעתי כי לא יתן וגו' עז"א המד' ופניתי וגו' כי מה האדם שיבא להרהר אחרי המלך את אשר כבר עשוהו את אשר כבר גילה לו שהוא עתיד לחזק לבי כלו' שאמירה זו איננה בדרך גזירה שגוזר שלא יתן אלא שגילה לו שאני ידעתי בידיעה שלא יתן שזה הוא רק ידיעה שאינה מכרח' כמ"ש מוזלה"ה תירוץ זה בסי"מ פ' וארא עיי"ש ועל מה שהוקשה לו על מה שחיזק לבו עז"א בשביל לעשות בו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה היינו כמו שפי' הרמב"ן במד' הזה כי חיזוק הלב היה רק להעמידו על קוטב הבחירה עיי"ש א"כ בדין הוא שיענש ולולי דברי המד' יש לי לפרש בד"א הכתוב ופניתי אני לראות חכמה וסכלות של משה שסבור היה שפרעה מוכרח מכח שאמר ה' ואני ידעתי וזש"הת שא' משה כי מה האדם זה פרעה (כי גם או"ה נקראים האדם כדכתיב במצרים כל האדם והבהמה כמ"ש תוס' סנהדרין ד' נ"ט ע"א) שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו כפוהו מלשון גט מעושה אבל באמת לא הי' כפי' דאינו אלא ידיעה שאינה מכרחת כמ"ש: ד"א וידבר א' וגו' הה"ד כי העושק יהולל חכם זה משה עושק שעשקו אותו דתן ואבירם ערבבו אותו ויאבד את לב מתנה וכי ס"ד שהיה משה מתאבד אלא הם שהקניטוהו כו' להבין מאי בעי בזה גם למה קראו אותו כאן חכם ונ"ל שבא לתרץ בד"א מה שהוקשה למשה כי מה שא' ה' ואני ידעתי כי לא יתן וגו' מכריח והוא דאי' במד' שמואל לפרש משה קבל תורה מסיני ולא אמר הקב"ה נתן או מסר כי משה עלה למעלת נבואה עליונה ונתחזק שכלו עם השי"ת והוא הידיע' והיודע אחד ולזאת ההשגה אין שם אלא קבל בלבד עיי"ש, וא"כ בגודל דבקותו בהשם יתעלה ידע גם מה שבמחשבה ובלבו כביכול בלא דביר כלל וזו בחי' חכם העדיף מנביא (שאינו משיג רק ע"י בחי' הנקראת ניב שפתים) וכיון שהשיג משה מה שבידיעתו ית' בלא דבור שוב אינו מכריח וראי' לזה מהא דאי' במד' פ' נח ובסד"ע נביא גדול היה עבר שקרא שם בנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ ופירשו המפו' שזה שמדייק לומר נביא גדול שהשיג בחכמה וברוה"ק הגדול מנבואה מה שבידיעה העתיד להיות שאינו מכריח עכ"ד (ועי' בס' עט"צ בזוהר אחרי ד' ס"א שיש רוה"ק הגדול מנבואה) וז"ש וידבר אלהים הה"ד כי העושק יהולל חכם זה משה שהיה משה בחי' חכם עדיף מנביא ויודע מה שבלב ויאבד את לב מתנה כלו' ע"י שהקניטוהו איבד ושכח מה שניתן לו מתנה להשיג בלב דברים שבלב שאינו מכריח ובשביל זה דבר אתו קשות כו' והיינו דאי' במד' שמות ע"הפ ומשה היה רועה וגו' הה"ד יו"דיע דרכיו למשה שהודיע (דייקא בידיעה) דרך הקץ למשה לבני ישראל עלילותיו שעשה עלילותיו במצרים בשביל שיספרו ישראל נפלאותיו שנא' למען תספרו כלו' שהודיע מקודם עלילותיו במצרים בשביל בני ישראל שיספרו, ובזה י"ל הא דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידע"ו ה' ידעו דייקא בבחי' ידיעה פנים אל פנים ע"ד דכתי' כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם לדעת מה שבלב זולתו והבן,