ייטב לב שמות שלא

אתו וז"ש המד' מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ כי הטעם למען להעלות אתי דיר המדבר שיקומו אתו בתחי' המתים כדכתיב ויתעבר ה' בי למענכם ואיך אפשר אם לא היה משה טועם טעם חטא כלל וע"כ הוצרך הדבר שיעשה עבירה לשמה, והיינו מה שהכה את הסלע ולא דיבר אליו, והענין עפ"מ ששמעתי מפי אחי הרב ר' שמואל ני' אבד"ק גארליץ כי טעמו של משה היה לטובת ישראל והוא ע"ד שפירש מוזלה"ה ריש פ' בא מה שא' משה הן ב"י לא שמעו אני ואיך ישמעני פרעה כלו' ואיך יהיה אם ישמעני פרעה ואני ערל שפתי' שיהי' פי סתום מלהמליץ טוב על ישראל דמה"ט ברח יונה תרשישה כמ"ש חז"ל עכ"ד מוזלה"ה וזה היה כוונת משה שלא דיבר אל הסלע שאם דיבר ונתן מימי' חש שלא יהיה קטרוג על ישראל שהסלע שומע בקולו והם לא שמעו, וז"ש לו ה' יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני עמי דייקא שאינם מבינים כוונתך אבל אני יודע מצפוני לבך לטובתם של ישראל עכ"ד ודפהא הרי עביר' לשמה, וז"ש לו לכן לא תביאו את הקהל הזה מעתה דייקא כי יש בכחך להתקשר עמהן להעלותן מזה והן דברי המד' והבן, וע"כ וידבר אלקים אל משה בשביל הנגלה ויאמר אליו אני ה' רחמים בשביל הנסתר שהיה לשמה והבן, ועפ"י האמור מצאנו טוב טעם אשר צוה ה' דבר נא וגו' וישאלו וגו' שזה ענין עבירה גזל עכו"ם כמ"ש הכותב בע"י ברכות דף טי"ת להדי' אלא מפני שתהיה הכוונה לשמה וכמ"ש חז"ל בבקשה מכם שאלו ממצרים בכוונה מכוונת כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' וזה שנאמר למעלה ונתתי את חן העם וגו' יהיה כי תלכו לא תלכו ריקם כלו' בלתי כוונה לשמים כ"א ושאלה אשה וגו' למען ושמתם על בניכם ועל בנותיכם שזה מצו' להלביש הבנים והבנות וה"ז עבירה לשמה (הגם שא' חז"ל שהוא שכר שעבוד כפלים לתושי' והרבה פנים לתורה) והוצרכו לזה למען להשמיד ולהאביד את פרעה והמצרים ואמנם משה שלא עסק בביזה כמאמרם ז"ל במס' סוטה הוא עשה הדבר הזה במה שא' למה הרעותה וכמש"ל: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' יתבאר כי אמרו חז"ל מה דכתיב וסביביו נשערה מאוד מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ומשמעו להחמיר ח"ו כי לפי ערכם דבר קל נחשב לחטא ואני שמעתי מפי מוזלה"ה שקבל מצדיקים פירושו להקל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים לבלי להענישם בעונש חמור כ"א בעונש קל רק כמנענע בחוט השערה ולא יותר כי בעוה"ז מקרה האדם איננו בדרך עונש כ"א בדרך התעוררות להעיר ולעורר האדם משנתו לשוב אל ה' ואיש צדיק כשמנענעין בשערו מיד הוא קם ותקיץ משנתו וזש"ה וסביביו נשערה מאוד כלו' כחוט השערה הוא מאוד עכ"ד ואני אוסיף תבלין כי שני הפירושים עולים בקנה אחד והיו לאחדים עפמ"ש בס' ק"י לפרש הפ' שחורה אני ונאוה גם הפסוק הבן יקיר וגומר כי מדי דברי בו וגומר כי איתא במדרש טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים משחוק שמשחק על הרשעים והענין כי הכעס המעורר ח"ו קטרוג על הצדיקים איננו בא בלתי אם מזכירין מקודם שבחי ערכו וגודל קדושתו ולהיפך בשחוק שעל הרשעים של או"ה איננו בלתי אם מזכירין מקודם סכלותן וגריעתן אח"ז מזכירין אותן לשבח שאין כותבי' כתוב' לזכרים וכדומה וז"ש הבן יקיר לי וגו' כי מדי דברי בו בחי' דיבור קשה ע"כ זכור אזכרנו עוד סיפור שבתו ומעלותיו וע"כ רחם ארחמנו וז"ש המד' אפי' בשעה שאני כועס עליו איני יכול להתאפק מלרחמו, וז"ש שחורה אני ונאוה שכל השחרות הוא מחמת שאני נאוה ובזה פירשתי בפ' ויקרא אשר נשיא יחטא אשר מי שהוא נשיא אלהים עי"ז נחשב לו דבר קל לחטא עיי"ש וא"כ שני הפירושים צדקו יחדיו שאין הדקדיק על דבר קל רק מחמת שהם צדיקים וא"כ מספר קודם שבחן ולכן הגדול ומכת זה נתעורר עליהם רחמים לבלי להענישן רק בדבר קל כחוט השערה ולא יותר: והנה ודאי אם אדם אחר הי' אומר למה הרעותה וגו' בשביל צער ישראל לא היה נחשב לו לחטא כלל כי אין אדם נתפס על צערו לדבר אתו קשות במדה"ד בשביל כך רק לפי ערך גודל מעלת משה נחשב זה לחטא וא"כ בהזכיר מעלותיו נתעורר עליו רחמים וז"ש וידבר אלהים אל משה דייקא מחמת שהוא איש מפורס' בשמו משה הידוע בשבחו ומעלותיו ע"כ ויאמר אליו אני ה' רחמים והבן: ובמד' איתא הה"ד ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות וגו' כיצד נאמר על משה לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך שנא' ואני ידעתי כי לא יתן אתכם תלך מצרים להלך וגו' ואני אחזק את לבו ומשה התחכם על גזירתו של הקב"ה