ייטב לב שמות של

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני כו' יבואר עפמ"ש הכלי יקר וירא אליו ה' ולא אמר אל אברהם כי שמו מורה על בחי' גאות אב ר"ם ולא מצד זה נגלה אליו האלקים כ"א מבחי' עצמותו שהיה עפר ואפר וזהו וירא אליו דייקא עיי"ש וידוע כי אין דבר מעורר מדת רחמים כבחי' ענוה וכדאי' בגמ' כשאמר זכור כי עפר אנחנו מיד נענה כ"ש מי שהוא בעיניו בחי' מה כמשה וזהו וידבר אלקים מדה"ד אל משה מבחי' שמו המורה על מעלתו וחשיבותו כדכתיב גם האיש משה גדול מאוד כו' אך ויאמר אליו לבחי' עצמותו מה, אני ה' מדה"ר אמירה רכה והבן: א"י עפמ"ש העקרים כי מצד מדה"ד היה ראוי להיות העונש נצחי כפי ערכו ית' אך מצד מדת החסד ורחמים אינו אלא זמני בחי' העושה שהוא בעל גבול ותכלית וז"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא ולא בבחי' מי שחוטאים נגדו שהיא ית' בלתי תכלית ובזה פירשתי אומרם ז"ל בכל מדה שמודד לך ר"ל בבחי' מדידה וגבול לפי ערכך דייקא הוי מודד לו כו' ע"מ שאינו מעניש אותך בלי גבול כפי ערכו ית' כי גם זה חסד ורחמים וזהו ברוגז רחם תזכור, וז"ש וידבר אלקים בבחי' מדה"ד אל משה ר"ל לפי ערך משה ולא לפי ערכו ית' ממילא ויאמר אליו אני ה' ר"ל שבזה עצמי היה בחי' אמירה רכה ובחי' הוי' המורה על רתמים מה שלא הענישו בבחי' ערכו ית' הבלתי תכלית והבן: ע"י וידבר אלקים וגו' גם מה שאמר למעלה וישב משה וגו' למה הרעותה ויאמר ה' וגו' עתה תראה ובמד' סוף פ' שמות באותה שעה בקשה מדה"ד לפגוע במשה וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו עוד שם עתה תראה וגו' ואי אתה רואה במלחמות ל"א מלכים מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ דהוא תמי' כמבואר למעלה ועתה נאמר בהקדם להבין מאמר מרדכי אל אסתר כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' ואת ובית אביך תאבדו דבית אבי' מה חטאו ומה פשעו בזה ותאמר אסתר וגו' וצומו עלי וגו' גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת ואחז"ל שלא כדת של תורה עד עתה באונס ועכשיו ברצון ויעבר מרדכי פרש"י על דת להתענות ביו"ט א' של פסח ויש להבין מפני מה הוצרכו מרדכי ואסתר לעבור עבירה להתענות ביו"ט ולבוא אל המלך ברצון שלא כדת אם כי הוא עבירה לשמה להציל נפשות ישראל הקצור קצרה יד ה' להושיע מבלעדי זה אבל הענין מבואר שיש ע"ז ב' טעמים הגונים (א) כי הנה נאמר על שאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם ובגמ' מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא נמצא בו שמץ דופי והוא תמו' וכי זה חסרון אבל הדבר מבואר בס' הק' נועם אלימלך פ' נשא כי א' בגמ' גדולה עבירה לשמה כו' והענין כי הצדיק הרוצה להשפיע טוב לישראל צריך לקשר ולדבק עמהם באחדות גמור ואיך הוא יכול להטיב להמוני עם ובפרט לבעלי עבירה חלילה והקב"ה חפץ חסד הוא לבל ידח ממני אין זה כ"א ע"י שהצדיק עושה איזה עביר' לשמה עי"ז יכול לקשר עצמו גם עם הב"ע וזה הי' חסרון של שאול שחמל על אגג והי' נראה בעיניו עבירה להרגו ואת הבהמות אבל אם היה יכול לעבור עבירה לשמה בודאי היה הרגו ולא חמל עליו ולא על הבהמות כיון שכך צוה המקום הרי הוא עבירה לשמה וזה שאמר שחסרון שלו שלא נמצא בו שמץ דופי כלו' שלא הי' עוש' עבירה לשמה ולא היה יכול להטיב להמוני עם ולהעלותן עמו ומפני זה לא נמשכה מלכותו, וז"ש משכמו ומעלה גבוה מכל העם לבלי להוריד עצמו כלל להתקשר עמהם עכ"ד וידוע כי בחמלת שאול על אגג ולא עשה עבירה לשמה עי"ז נולד המן המיצר לישראל וע"כ לתקן זה הוצרכו מרדכי ואסתר מזרע שאול לעבור עבירה לשמה למען להשמיד את המן וזה שאמר מרדכי כי אם התרש תחרישי וגו' אז וא"ת ובית אבי"ך תאבדו כיון שאחזה מעשה אבותי' בידי' שלא לעשות עבירה לשמה ולזה א' וצומו עלי וגו' גם אני ונערותי אצום כן ביו"ט הרי עבירה לשמה ובכן (באותו בחינה) אבוא אל המלך אשר לא כד"ת של תורה ויעבר מרדכי שעבר עבירה לשמה, טעם (ב) מבואר בס' בני יששכר כי מצוה סגולתה להמשיך עי"ז חיים ברכה וטוב ואם צריך להמשיך דין להפיל שונאי ישראל הסגולה לזה עבירה לשמה שמכחה של עבירה בא עונש אלא מחמת שהיא לשמה נמשך העונש על שונאי ישראל עיי"ש והנה כאן היה צריך משה להמשיך דין על פרעה ולהעלות אתו את ישראל מכור הברזל ממצרים וע"כ היה צריך לקשר עמהם וע"כ היה צריך לעשות עבירה לשמה, וז"ש למה הרעותה הרי עבירה לשמה בשביל אהבת ישראל וע"כ ויאמר ה' אל משה עתה (דייקא) תראה אשר אעשה לפרעה להענישו וגם כי ביד חזקה ישלחם וגו' להעלותן משם ע"י התקשרותם עמך נמצינו למדין שע"י שעשה משה עבירה לשמה היה בכחו להתקשר עם ישראל להעלותן