ייטב לב שמות שכח

הוא דבר נגלה לכל לפי מעשיהן של אותה שעה. אבל מה שעתידין לומר נעשה ונשמע הוא אינו לפי מעשיהן של עתה כח רע שבהן אלא דבר נפלא שעתידין לבחור בטוב בבחירתם, ע"ז לא יתכן ל' ראי' כ"א ל' ידיעה שיודע העתיד לזה דקדק לומר וידע שעתידין לומר נעשה ונשמע והנה מה שא' משה למה הרעותה וגו' יש לדונו לכף זכות שלא הוקשה בעיניו גוף קושי השעבוד כי ידע כי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט אבל מה שהוקשה בעיניו הוא מה שהקפידו הנצבים לקראתו וא' ירא ה' עליכם וישפוט כדאי' במד' להדי' הרי שנעשו רעים וחטאים יותר מאשר מקדם וכמו שפי' השל"ה וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וחטאים ע"י ויענונו ויתנו עלינו וגו' וכ"כ אמר משה למה הרעותה לעם הזה למה כביכול גרמת להם לעשותם רעים וחטאים יותר במה שא' ירא הי עליכם וגו' וא"ת מה איכפת לך למה זה שלחתני הלא מגלגלין זכות ע"י זכאי ולמה זה לי לעשותן ע"י רעים וחטאים לזה השיב לו השי"ת עתה כלו' לפי מעשיהן שהם במדרגה שפלה שנראה לך שהם רעים וחטאים יותר ועכ"ז יקבלו התורה ויאמרו נעשה ונשמע הרי זכות של מ"ת נפלא ביותר ע"כ תראה אשר אעשה לפרעה כי עי"ז יהיו נגאלים ולזה גמר אומר וידבר אלקים וגו' ויובן בהקדם דבר נפלא מ"ש מוזלה"ה בס' ישמח משה לחלק בין אם הי' הבטחה בשם אל שדי שמורה על שאמר לעולמו די ומשדד מערכת השמים שהם תוארים מחודשים ומיוחסי' להזמן משא"כ הבטחה בשם הוי' המורה על עצמותו ומהותו היה הוה ויהיה למעלה מהזמן שהרי קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו ואשר עתיד להיות כבר היה אצלו ית' עיי"ש לדרכו דרך חריף. וז"ש וידבר אלקים זה מדה"ד על שא' למה הרעותה למה עשית אותם רעים וכמ"ש ויאמר אליו אני הוי' כלומר היה לך לדעת שאני הו"יה היה הוה ויהיה ואשר עתיד להיות כבר היה א"כ מה שעתידין לקבל התורה ה"ה כאלו כבר קבלו וא"כ אדרבה עי"ז שהם רעים ועתידין לקבל התורה זכותם יותר גדול א"כ בזה סרה קושי' למה הרעותה כי הוא זה למען יגדל זכות של מתן תורה ביותר כדי שיהיה כדאים להגאל וכדפי' זה כלל הדבר אח"כ פי' לו הדברים בבאר היטב וארא אל אברהם בחי' ראי' באל שד"י המתיחס לזמן הייני שהבטחתי להם ע"ש מעשיהם הטובים של אותו שעה ובזכות זה נראיתי ונגליתי להבטיח להם את הארץ ולזה אמר וארא לשון ראי' ושמי הוי' המורה שהוא למעלה מהזמן ואשר עתיד להיות כבר היה אצלי וע"י זה אני מצרף זכות העתיד כאלו כבר היה בבחי' זו לא נוד"עתי להם ולכן אמר בלשון ידיעה כי בענין העתיד נופל לשון ידיעה וכמש"ל וגם אני שמעתי וגו' לכן אמור לב"י אני הויה דייקא המורה היה היה ויהיה ומצרף העתיד ע"כ תדע והוצאתי וגי' והצלתי וגו' וגאלתי וגו' ולקחתי אתכם לי לעם בשביל שאחרי כן וידעתם כי אני ה' אלקיכם א"כ אין לך להקשות למה הרעותה כי אדרבה עי"ז זכות העתיד נפלא ונתגדל ביותר וכאמור וז"ש המד' אתה מקפיד על דברי היה לך לידע טוב אחרית דבר מראשיתו טובה אחריתן של ישראל מה שעתידין לקבל התור' שזה אחרית דבר היציאה ממצרים הוא רק מכח ראשיתן שהיו במצרים מעורבין ביניהם וילמדו מעשיהם עי"ז זכותם טוב וגדול א"כ אין לך להקפיד למה הרעותה כי זה סבה להגאל ע"ש זכות העתיד היינו אחרית הדבר שיקבלו התורה וא' המד' באותו שעה בקש מדה"ד לפגוע במשה ע"ש שהקפיד מיד ויאמר אליו אני הוי' מקור הרחמים המרחם על בריותיו ע"ש העתיד א"כ ראוי לרחם גם על משה ע"ש העתיד שהוא המוציא והמביא את העם לקראת האלקים לקבל התורה וזה ענין נחמד ונעים: ועפי"ז יתבאר המסורה בהקדם לפרש הא דכתיב בהפט' דיומא שבת ור"ח שישו אתה משוש כל המחבלים עליו למען תינקו וגו' כי כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלו' דיש להבין אומרו המתאבלים דהול"ל שהתאבלו כבר וכי בעת שמתאבלים ישישו גם אומרו כנהר שלים צריך ביאור, והנ"ל עפמ"ש השל"ה פ' בשלח לפרש מאמרם ז"ל עתידין ישראל שיאמרו שירה לעת"ל כי כן מדת צדיקים מיד שהובטחו לדבר טוב הם מאמינים כאלו כבר ראו אותו ואומרים שירה בטרם נתקיים והיינו דכתיב תשורו מראש אמנה וכתיב שירו לה' שיר חדש אח"כ כי נפלאות עשה עכ"ד עיי"ש, ולדעתי זה הוא כוונת מאמרם ז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה העתיד דהיינו שזוכה לזה שמאמין בנחמתה כ"כ עד שהוא אצלו בגדר ראי' ממש, וז"ש פה עפ"מ שקבלנו מרבותינו כי גם בשעה שבוכה ומצטער על חורבן ביהמ"ק צריך שיהא בשמחה ע"ש העתיד להבנות, והיינו שישו אתה משוש כל המתאבלי' עלי' בשעה שמתאבלים למען תינקו ושבעתם לעתיד, וע"ז אמר הטעם כי כה אמר וגו' כי כתיב ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הרי מצינו ששלום צריך נשיאות פנים וכדאי' בגמ' ולא אשא פנים בשביל כו' ויש להבין מדוע לשלום דייקא צריך