ייטב לב שמות שכה

וארא וידבר אלהים וגו' וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה', ופי' הבעה"ט באלו שתי שמות נראיתי להם בשם הוי' הבטחתים את הארץ ובשם א"ש הבטחתים להפרות ולהרבות, ויש להבין א"כ מה זה שאמר לא נודעתי להם והוא תמו' לכאורה, גם להבין פרש"י וארא אל האבות מה בעי בזה, גם להבין מ"ש משה למה הרעותה וגו' ויאמר ה' עתה תראה ובמד' מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ והוא צריך ביאור, והנ"ל עפמ"ש ויאמר ה' אל אברם לך לך והקשו המפו' מפני מה לא אמר הכתוב תחלה הטעם שאמר לו כך מפני שהיה צדיק תמים ומהר"ל מפראג תירץ כי חפץ ה' להורות כי אשר בחר באברם לא בשביל צדקתו כי א"כ היה אהבה שתלוי' בדבר ובעת בטל דבר בטלה אהבה אלא הענין שבחר ה' באברם ואהב אותו הוא אהבה החנית אהבה כללית בשביל אומה ישראלית העתידה לצאת ממנו שיעמוד שמם וזרעם לעולם ואהבה זו איננה בטילה לעולם עכ"ד ולדעתי הוא מפורש בכתוב ויאמר ה' אל אברם וגו' הטעם ואעשך לגוי גדול שאני מעמיד ממך אותו גוי גדול שנאמר עליהן כי מי גוי גדול כו' כדאי' במד', והיינו דכתיב כי ההרים ימושו וגו' וחסדי מאתך דייקא לא ימוש וגו' אמר מרחמך ה' דייקא וזה שאחז"ל אהא דכתי' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם יעקב פדה את אברהם הרי שהיה אברהם ניצול בזכות תולדותיו, והנה מה שאמר אדוננו משה למה הרעותה יש לפרש שהוקשה לו כי תחלה כשבא ויאמן העם ועתה התריזו נגדו ואמרו ירא ה' וגו' אשר הבאשתם וגו' ונפלו מאמונתם וז"ש למה הרעותה (למה עשית רעים) לעם הזה ע"ד שפי' השל"ה וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וחטאים למה זה שלחתני תלה החסרון בעצמו מגלגלין זכות כו' וחש שלא יעוכב הגאולה ע"י חסרון האמונה אבל הכוונה של השי"ת בזה להורות כי אין הגאולה בשביל זכותם דייקא כ"א ויגאלם למען שמו ע"ש העתיד להיות אומה ישראלית אחר שיקבלו תורה למען יהיה פועל דמיוני על גאולה העתידה אפי' אם לא יהי' זכאים ח"ו וגאלם ואל יעזבם ואל יטשם, וז"ש לו עתה דייקא בלי שים עיכוב תראה וגו' וידבר אלהים וגו' ויאמר אני הוי' היה הוה ויהיה הצופה העתיד וארא אל אברהם וגו' בא"ש ושמי ה' לא נודעתי להם בזכותם (כמו שפי' המד' ויתן לך בזכותך) כ"א אהבה כללית ע"ש העתיד לכן אמור לבני ישראל דייקא אני ה' והוצאתי וגו' בשביל שיקראו בני ישראל אחר שיקבלו התורה כדאי' בחולין פג"ה וז"ש רש"י וארא אל האבות לא מפאת עצמם כ"א להיות' אבות לתולדותם אחריהם א"כ סרה תלונתך למה הרעותה כי זה להורות כי הגאולה ע"ש העתיד וז"ש המד' מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין כו' שלא היה לו לכעוס עליהם ולומר שמעו נא המורים המן הסלע וגו' כי עכ"ז לא בטלה אהבה כי אהבתו לישראל אהבה חנית וכללית ע"ש העתיד והבן: וידבר אלהים וגי' במ"ר הה"ד כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה יהולל חכם זה משה כו ואף הוא מקפיד ויא' ומאז באתי אל פרעה וגו' א"ל הקב"ה אני הכתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד חייך יש לך לידע שנא' טוב אחרית דבר מראשיתו טובה אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים באותה שעה בקשה מדה"ד לפגוע בי א"ל וכי בי"ד אני הלא אני מרחם על בריותי הה"ד ויאמר אליו אני ה' ע"כ והוא כלו מקשה כי לפי פשוטו טובה אחרית דבר קאי על העושק שעושקין בו והמד' מפרש טוב אחריתן של ישראל כו' וכי יציאתן ממצרים הי' אחריתן אתמהה, וגם מ"ש מראשית שנתתי להם במצרים וכי זהו מתנה הלא הי' להם קושי השעבוד במצרים וגם מהו לשון טוב שזה לא יתכן רק כששניהם בסוג א' ע"ד שמפרשין א"ת שהימים הראשונים הי' טובי' מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה כלו' שאינם בסוג אחד כלל כנודע וכאן ראשיתן במצרים הי' בעינוי וסבל ואחריתן ששון ושמחה ואינם בסוג אחד והבן, גם צ"ל לשון הקרא ויאבד את לב מתנה לב חכמה הול"ל ונקדים להבין מאמרו ית' עתה תראה גם המ"ר על שאמר משה למה הרעותה באותו שעה בקשה מדה"ד לפגוע במשה כיון שראה הקב"ה שמדבר מאהבת ישראל לא פגעה בו ויאמר ה' אל משה עתה תראה ולא העשוי בכבוש ל"א מלכים מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ והוא פלאי דהלא כתיב יען לא האמנתם בי וגו' לכן לא תביאו משמע דלולי אותו חטא היה נכנס לארץ כפרש"י ותו דהא אי' להדי' במ"ר דברים בפסוק כי לא תעבור את הירדן הזה א"ל הקב"ה למשה אם אתה קבור בכאן