ייטב לב שמות שכג

לה') לכו לסבלותיכם למלאכתיכם כלו' ולא להנות פרס מהם, וז"ש המד' אתם למה כלו' אתם למה רוצים למשול בם א"כ ודבריכם למה שלא יכנסו בלבי כי כמוכם כמוני רוצה בזה וידי קודמת, וז"ש ויפגעו את משה ואת אהרן אפי' אותן שהאמינו כי פקד ה' וישלחם להוציאם ויאמרו ירא ה' עליכם דייקא כלו' על דעתכם ורצונכם אם באמת באתם בשמו של הקב"ה כלו' בלי שום פני' ומחשבה בשביל עצמיכם ישפוט בינינו ובין פרעה ואם מעצמיכם באתם כלו' אם כי ודאי אמת כי פקד ה' וגו' וישלחם אבל יכול להיות כי אתם באתם מכת עצמיכם להוציאנו להשתרר עלינו גם השתרר ומפני זה לא נכנסו דבריכם באזני פרעה אזי ישפוט בינינו וביניכם, אמנם האמת הוא כי משה ואהרן הלכו לתומם בלתי לה' לבדו ולא רצו בגדולה כמאמרם ונחנו מה ובכל זה משה לרוב ענותנותו ושפלותו כיון ששמע שאנשי ישראל מסתפקין בכך עלה בלבו אולי אינו מבין על עצמו ואפשר יש בלבבו שמץ מזה שחפץ בגדולה וזה גורם שלא נשמע קולו לפרעה, ושוב תיכף נתיישב בדעתו מופת שאינו חפץ בגדולה כי אלו הי' חפץ לא הי' נותן לו הקב"ה גדולה כמאמרם כל המגביה עצמו הקב"ה משפילו וכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו (אבל האנשים ההם שאמרו לא ידעו מזה המופת) ובזה פירשתי בפ' קרח בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' כי לא מלבי וכ' האוה"ח כי לא מלבי ר"ל כי לא חפצתי בזה כלל ויש להבין מה המופת על זה ונ"ל דה"ק בזאת תדעון כי ה' שלחני זה עצמו מופת כי לא מלבי שלא רציתי בו כי אלו רציתי לא שלחני, וז"ש משה למה הרעותה וגו' ואם תאמר בשביל שאני חפץ בגדולה וע"כ לא שמע אלי פרעה ואמר תכבד העבודה וגו' א"כ למה זה שלחתני הלא אתה יודע מצפוני לבי בהוה ובעתיד ואם חפץ אני בגדולה למה שלחתני א"ו אתה יודע שאיני חפץ בזה כ"א באתי באמת בשמך ומאז באתי לדבר בשמך דייקא (ולא לשום דבר) הרע לעם הזה וכו' ולמה הוא זה ויאמר ה' אל משה עתה תראה וכו' כמשמעו כי הכבדת העבודה משלים השעבוד כמ"ש המפורשים ובמד' עתה תראה ולא העשוי בכיבוש ל"א מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ, ופרש"י משום שהרהר אחר מדותיו וקשה הא איתא במד' למעלה מזה כיון שראה ה' שבשביל ישראל א' כך לא פגעה בו מדה"ד ותו הקשו הא כתיב בהדי' במי מריבה יען לא האמנתם בי לכן לא תביאו את ב"י, ולמ"ש אפשר לומר בדרך צחות שזה אינו בדרך עונש אלא שמכאן נלמד שורת הדין הזה והוא דאף שצפה הקב"ה העתיד לגזור לכן לא תביאו הלא גזירה עבידא דבטלה ע"י תפלה ובקשה אלא דבענין זה עינינו רואות שלא הועיל תפלתו של משה לבטלה כדכתיב ואתחנן וגו' אעברה נא ואראה וגו' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה ולכאורה מהו עוד אבל הודיע טעם הדבר שתפלתו לא להועיל בזה כיון שכבר אמר לו ה' לכן לא תביאו אין ראוי לו לבקש גדולה וממשלה עוד להביא את ישראל לארץ כי התגבי' עצמו וכו' וזה שא"ל רב לך אל תוסיף דבר עוד ר"ל שאין ראוי לך להוסיף לבקש עוד תוספות גדולה יותר מהניתן לך והמבקש ענין כזה אין נותנין לו וזה נלמד מדברי משה שא' למה זה שלחתני כלי' אלו חפצתי לא הי' לך לשלחני וז"ש המד' מכאן מדברי משה אלו אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ והבן ופיטפוטי דאוריי' טבין: עוד יתבאר למה הרעותה וגו' ויאמר ה' וגו' עתה תראה וגו' וידבר אלקי' אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא וגו' וגם הקתותי וגו' יפרש"י וכשבקש וכו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה ובאמת צריך להבין מה ראה משה לומר כך. והנ"ל להמליץ בעדו דהנה איתא במדרש להלן עה"פ השכם בבוקר הה"ד הן אל הן אחד כלו' אחד אלקינו ישגיב בכחו שתעצים כת הצדיקים לעשות רצונו ומי כמוהו מורה שהוא מורה דרך לעשות תשובה וכן מצינו במשה שהשגיב הקב"ה כחו ללכת בשליחותו והי' מורה לפרעה לעשות תשובה וצריך ביאור מה קמ"ל בזה שמפרש הן אחד מי לא ידע זה כי אחד אלקינו ב"ה והיפ"ת נלחץ, ונ"ל דהנה גלוי וידוע כי ימי השובבים מוכנים לתשובה ובפרט על חטא הידוע וצריך כל איש הירא ורך הלבב (שיקום בעוד לילה ויחרד האיש מפחד ה' ויפשפש במעשיו ומחשבותיו ותחבולותיו לתקן המעוות בחרטה וידוי ותפלה ואם דוד מלך ישראל בקש חטאות נעורי ופשעי אל תזכור וגו' אנן מה נענה אבתרי' וכו' ויש לדקדק תחל' אמר אל תזכור אח"ז א' כחסדך זכר לי אתה (ופירוש רש"י דחוק) גם אתה שפת יתר, גם להבין אומרו טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך חוטאים הול"ל ובפ' תבא ביארתי זה עפימ"ש המפורשי' שאין תוכחת מוסר מועיל לזולתו בלתי ממי שהוא דומה לו ע"ד שמצינו הלל מחייב עניים ראב"ח מחייב עשירים