ייטב לב שמות שכב

אחר המדבר להוציאן תגזל ולקחו הקב"ה לרעות ישראל שנאמר נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, ויש להבין למה הבדיקה לרועה ישראל בענין גזל דוקא, והפשוט ע"ד שא' משה לא חמור א' מהם נשאתי וגו' וכן שמואל א' את שור מי לקחתי וגו' ואת מי עשקתי וגו' אבל עוד דברים בגו לדעתי והוא עפ"י ששמעתי בימי חורפי ממוזלה"ה (בעת בואו למחוז סיגוט ויצאו לקראתו לקבל פניו בכבוד גדול) ענה ואמר כתיב שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' לכן שמח לבי ויגל כבודי וגו' ענינו עפי"מ שפי' הרמב"ם במורה למען יזמרך כבוד ר"ל אם נותנין כבוד לשמו ית' הכבוד מזמר ומשבח על שהגיע לממהקב"ה לא כן כשנותנין כבוד לב"ו עכ"ד הרמב"ם, ולכן כשחולקין ונותנין כבוד לאדם צריך להבין שלא בשביל עצמו הוא זה כ"א בשביל מה שיש בו תורה ויראת שמים וצדקות וכ"ז מתת אלקים כדכתי' כי ה' יתן חכמה ולענין י"ש אמרו אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו א"כ מידו הכל והכבוד אליו ית' ולכן צריך שיעלה הכבוד ההוא להקב"ה ויאמר שהכבוד אינו שלו אלא של הקב"ה ואז יגל הכבוד ויזמר ולא יקח הכבוד בשביל עצמותו לומר שכדאי הוא לכך, והמופת על זה להבין על עצמו אשר עם לבבו הוא אם חולקין כבוד לזולתו יותר ממנו בשביל שהוא חכם וצדיק לא ירע בעיניו ולא יקנא בו כ"א יהיה חביב בעיניו כבוד חבירו כשלו וישמח בלבבו על שכבוד שמים מתרבה בזה מה לו הוא או ע"י אחר אבל אם לוקח הכבוד לעצמו להנות בו אז אם מכבדין את זולתו יותר ממני ירע בעיניו ויקנא בו, וכבר אמרו כל המתקנא עצמותיו מרקיבין שנאמר ורקב עצמו' קנאה ומדה טובה מרובה ממילא נשמע מי שאינו מתקנא לא מיבעי' שעצמותיו אין מרקיבין אלא אף בשרו לא ירקב ז"ש דוד מלך ישראל שחלקו לו כבוד שויתי ה' לנגדי תמיד לדעת שהכל מידו והכל שלי' כדכתי' לך ה' הגדולה והגבור' וגו' שלך הוא לכן שמח לבי כי ויגל כבודי שאינו לעצמי אלא של ה' וא"כ אף בשרי ישכון לבטח ולא ירקב כי אין בי קנאה על זולתי כי העיקר מה שכבוד שמים מתרבה בעולם עכ"ד מוזלה"ה ברשפי אש וגו' ואני בא אחריו ואמלא את דבריו שהרי אמרו חכמים שמשביעין את האדם אפי' כל העולם אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך כרשע ובזה פירשו אוי לו לאדם שהעולם מטעין בו ד"ל שמכניסין טעות בלבבו שסובר שהוא באחת כמו שמחזיקי' אותו אלא יהא בלבבו שהם טועין בו כי האדם יראה לעיני' והוא בלבבו יבין ויכיר שפלותו וידע בעצמו שאין בו כו', וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו כלו' מכח אחיו המנשאין ומכבדין אותו ויבואר במקומו ואם כך הוא בלבבו באמת ויודע שפלו' ערכו אין לו להנות מהכבוד כי לפי דעתו אינו מגיע לו ולאו דידי' הוא אלא מתת אלקים הוא שנתן חנו בעיני הבריות לנשאו ולכבדו ע"כ יחזור הכבוד לבעליו ויתן לו שבח והודאה על זה שחננו חסד חנם ויט אליו חנו אבל אם לוקח הכבוד לעצמו ויהנה ממנו בלא ברכה על כיוצא בזה אמרו כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכו' ולכן בודק הקב"ה לרועה ישראל לרעות צאן ואם נזהר להוציאם מגזל כש"כ שיהא זהיר בעצמו מן הגזל ולא יקח הכבוד לעצמו להנות בו בלא ברכה דה"ז כגזל אלא יעלהו לשמים להשיבו למלך הכבוד ב"ה, ואפשר שז"ש ומשה היה רועה וגו' ויבא אל הר האלקי' חרבה ר"ל בלבבו היה חרבה ויבשה והבן: וזה שא' משה להלן שלח נא ביד תשלח הוא אהרן שסבור היה שיהא אהרן מיצר מזה ע"ז א"ל ה' הלא אהרן אחיך וגו' וראך ושמח בלבו בגדולתך והיה (לשון שמחה) הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלקים לרב ולשר כתרגומו ודש"י וגם לאלקים קודש לאלקים ממש (וכמו דכתי' אלקי' לא תקלל שהוא אזהרה לשם ודיינים) והכוונ' בזה שאהרן הוא יודע שאין גדולתך לעצמך כ"א לאלקים ע"כ לא יקנא בך כ"א אדרבה ישמח בלבו כאמור וז"ש בגמ' חולין סוף פ' כסוי הדם לא מרובכ' וגו' כי אתם המע' שאפי' בשע' שאני נותן לכם גדול' כלו' בשביל עצמיכ' שאתם כדאים לזה אתם ממעטים עצמיכם לפני ר"ל ממעטי' ומקטינים עצמיכם לפני החוקר לב כי תאמרו בלבבכם שאינכם כדאים להאי איצטלא וגדולה כ"א מידי היתה זאת לכם מאהבת חסד חנם נתתי גדולה לאברהם א' ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמרו ונחנו מה אבל או"ה אינם כך נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה' וגו' וכן אמר לי יאורי ואני עשיתני אני גדלתי ורוממתי את עצמי בחכמתי ופועל ידי כדכתיב ביחזקאל ך"ט ע"כ הי' רוצה בגדולתו וממשלתו על ישראל ולא אבה לשלחם, ואפשר לי לומר שמפני זה עצמו לא האמין למשה ואהרן כי סבור הי' כי הן הם כמוהו חפצים בגדולה וממשלה ע"כ אומרים להוציא את ב"י ממצרים למשול עליהם ולקבל פרס מהם וז"ש למה משה ואהרן תפריעו וגו' למה הוא לכם אין זה כ"א למשול בם (כי לא האמין להם שהכוונה לזבוח