ייטב לב שמות שכא

לעם הזה הם הערב רב שנקראי' עם כלומר למה עשית אותם רעים וחטאים ע"ד דכתיב אשר הרעות שא' חז"ל אמר הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר וכן אמר אליהו ואתה הסבות את לבם אחורנית כלו' שזה העדר כבוד שמך וא"ת מה איכפת לך למה זה שלחתני כמתרעם על עצמו שנשלח לזה כי הלא מגלגלין זכות ע"י זכאי ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה דייקא הוא הערב רב והצל לא הצלת כלומר לא הפרשתי (מלשון ויצל אלקים) את עמך הם עם ישראל שהם נקראים עמך ואולי ילמדו מהם ע"ז ויאמר ה' וגו' עתה תראה וגו' כלומר עתה דייקא שענין כובד השעבוד ומאמר הערב רב הוא דבר המנגד להדיח עם ה' ולהסיתו לבל יאמינו ובכ"ז עודם חיים וקיימים באמונתם בכח וזכות זה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' ועל דבר העדר כבוד שמו ית' ע"ז וידבר אלקים וגו' וארא אל אברהם וגו' באל שדי כלו' שנראיתי להם באל שדי המורה שיש די באלקותי בעצמותי ולא איכפת לי במה שיש כופרים ומכחישים (כמאמרנו אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא) שהרי גם בימי האבות הם לבד האמינו בי ושמי הוי' המהוה כל הויות שממנו יראו ויגורו כל העולם כדכתי יראו מהוי' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל לא נודעתי להם כי בימיהם מבלעדם לא יראו ממני וגם הקימותי וגו' וגם אני שמעתי את נאקת ב"י וגו' הרי שעודם מאמינים בי לכן אמור לב"י דייקא וגו' אני הוי' שמעתה יתפרסם שמי המיוחד בכל העולם וממנו יראו ויגורו כל יושבי תבל וכדכתיב בקריעת ים סוף אז נבהלו וגו' והוצאתי אתכם וגו' וממנו נבין ונשכיל אשר בזמנינו קמו המתפרצים בעם להרוס יסודי הדת ומוסרות התורה והאמונה ובודאי הכל בהשגחה למען הראות כח אמונתנו בה' אלקי עולם אל יטשנו ואל יעזבנו ובקרב יגאלנו בב"א: א"י למה הרעותה וגו' עתה תראה וגו' עפימ"ש בס' אגד"כ פ' ויחי לפרש כיון שמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד כי אם שהתחיל הגירות מיצחק אבל הם הבינו הטובה הנצמח מזה שזה רפואה ובהודע להם שהיא רפואה וברצון קבלו עליהם אין זה מקרי שעבוד רק אחר שנפטר יעקב ונתמעט הדעת אז שב להם ענין גלותם לשעבוד עיי"ש באורך ובזה נבא אל הענין כי נגזר צער הגלות על כלל ישראל ואפי' על משה ואהרן אם שהם וכל שבט לוי לא נשתעבדו במצרים בפרך עכ"ז כיון שהיה להם צער מצרת ישראל זה תחשב לשעבוד ואמנם זה אם גם ממשה היה בהעלם הידיעה כי השעבוד הוא להם לרפואה אבל אחר שאמר הכתוב ויהי בימים וגו' ויגדל משה וגו' וירא בסבלותם וגו' ויאמר אכן נודע הדבר ופרש"י היינו שנודע דבר הגלות שראוים לכך (לרפאותם מזוהמתם) א"כ שוב פסק השעבוד ממשה ולכן הי' סבה מאת ה' וישמע פרעה וגו' ויברח משה א"כ בזה עצמו היה בכלל השעבוד כי הוצרך לברוח ואח"ז כשא"ל ה' לכה ואשלחך ואמר משה וכי אוציא כו' פרש"י באיזה זכות כי הוא אמר לפי דעתו שראוים לכך לשעבד בם וא"ל ה' בזכות בהוציאך תעבדון וגו' שעתידי' לקבל התורה והנה כששב משה למצרים שוב לא היה בכלל שעבוד כיון שידע טעם של השעבוד לישראל ולכן הי' סבה מאת ה' אחר שנאמר ויאמן העם וישמעו וגו' אז אמר פרעה תכבד העבודה וגו' ואז אמר משה בלשון שאלה למה הרעותה וגו' ומאז באתי לדבר בשמך שהיה מהראוי להקל מעליהם השעבוד ואדרבה הכביד עליהם והרע לעם הזה וכיון שנעלם ממנו ידיעה בענין כובד השעבוד והיה משתתף בצערם שוב הי' גם הוא בכלל השעבוד ולכן א"ל ה' עתה תראה כיון שאתה סובל עמהם השעבוד זה ישלים הזמן ולכן דייקא עתה תראה וגי' כי ביד חזקה ישלחם והבן הענין: עוד יתבאר למה הרעותה וגו' וגם הא דכתיב למעלה ויאמר אליהם וגו' למה משה ואהרן תפריעו את העם וגו' לכו לסבלותיכם פרש"י למלאכתכם וא"כ האי לכי לסבלותיכם שפת יתר דמה בעי בזה ובמד' אתם למה ודבריכם למה והוא תמו' וצריך ביאור ויצו פרעה וגו' ויפגעו את משה ואת אהרן וגו' ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט דהאי עליכם שפת יתר, ובמדרש אם באמת באתם בשמו של הקב"ה ישפוט בינינו ובין פרעה ואם מעצמיכם באתם ישפוט בינינו וביניכם רצונו לפרש עליכ"ם וישפוט היינו כפי ענינם אם באמת וכו' אבל הניחא לפי הדרש דנצבי' היינו דתן ואבירם י"ל שנסתפקו ואם מעצמיכ' באתם אבל לפי מה שפרש"י ויפגעו אנשים מישראל א"כ הרי כתיב ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' ואיך אמרו כמסתפק ואם מעצמיכם באתם חס להו לישראל לומר כך: ונ"ל בהקדם המד' דלעיל ומשה היה רועה וגו' הה"ד כל אמרת אלוק צרופה (ופי' היפ"ת אמרת לשון גדולה מגזירת את ה' האמרת) אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבדקו בדבר קטן בדק דוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מגזל במשה נאמר וינהג את הצאן