ייטב לב שמות שכ

כי אהיה עמך ני אמת מי אתה כ"א שאני אהיה עמך וזה מה שלא בא לך גאוה מהנבואה שלך לך האות כי אנכי שלחתיך כי אחר הקדושה והאמת בא ענוה עכ"ד הק' ואני אמלא את דבריו הק' שזה שא' בהוציאך וגו' שלא יקשה בעיניו א"כ שהוא אינו מובחר האנשים ואינו ראוי לכך מדוע בחר בו דייקא לשלחו ע"כ אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה דייקא הוא הר סיני הנמוך מכל ההרים מפני שהוא ית' בוחר במקום שפל עני ונכה רוח כדאי' במד' עה"פ למה תרצדון הרים גבנונים כלכם בע"מ ע"ש גבהותן ובאותן ובגמ' לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהניח כל ההרים הגבוהים והשרה שכינתו על ה"ס הנמוך מכולן מה"ט נמי בחר הוא ית' במשה ע"ש היותו עניו מכל אדם וכמ"ש בתוס' חדשים לפרש משה קבל תורה מסיני פי' מסבת היותו עניו ושפל כמו סיני ובזה יש לי לתת טוב טעם למה שהכביד את לב פרעה ולא שמע אליהם מיד ואדרבה אמר תכבד העבודה כי חש ה' ית' אם ישמע פרעה תיכף ויקל מעליהם עולו יבא איזה גאות בלבו של משה שעל ידו נעשה טובה כזאת לישראל ודבריו נשמעים א"כ זה סימן שהוא י"ש כמו שא' מי שדבריו נשמעים בידוע שהוא י"ש ואם הי' מתגאה ח"ו שוב לא היה ראוי לשליחות כזה כי תועבת ה' כל גבה לב וע"כ היה סבה מאת ה' להכביד לבו של פרעה ולא שמע אליהם וא' תכבד העבודה ואז היה משה שפל בעיניו יותר ויותר כי הרי ראה שאין דבריו נשמעים ותלה החסרון בשביל עצמו כדרך הצדיקים לומר שאינן יראי שמים, ואדרבה נתגלגל ע"י חוב ח"ו להכביד העבודה וזה היה ענין מה שהקפיד לא נגדו ית' כ"א שהקפיד על עצמו ע"ד שא' ת"ח דרתח אורייתא קא מרתחא לי' ופי' מחו' הרב הק' מראפשיץ זלה"ה הביאו בס' מאור ושמש פ' ויחי שמחמת שמוצא תמיד חסרונו' על עצמו ושפל בעיניו עי"ז הוא בכעס על עצמו וז"ש כאן וישב משה אל ה' כלו' ששב בתשובה (וכדאי' במד' עה"פ וישב ראובן מלמד ששב כו') ויאמר אד' למה הרעותה לעם הזה וא"ת מה איכפת לך ע"ז אמר למה זה שלחתני כי ע"י נתגלגל החוב הזה להכביד העבודה ואלמלא שלחת איש מבלעדי צדיק וזכאי הי' מגלגל זכו' ע"י להוציאם לחפשי ויאמר ה' אל משה עתה תראה כלו' עתה שאתה בשפלותך כמאז כן עתה ע"כ תראה אשר אעשה ואלמלא לא היית בבחי' זו לא היית רואה כאמור ולאשר באתגלי' הי' נראה כמקפיד ע"כ וידבר באתגלי' אלקים זה מדה"ד אל משה ויאמר אליו בחשאי ובאתכסי' אמירה בלב אני הוי' מקור הרחמים וכפי מחשבתו הטובה ושפלותו בעיני עצמו: עוד יתבאר ויאמר אד' למה הרעותה לעם הזה וגו' ומאז וגו' הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך דיש לדקדק פתח ואמר לעם הזה וסיים את עמך והיה לי לומר והצל לא הצלת, גם אומרו עתה תראה גם לפרש המשך הפסוקים לפ' וארא וגו', והנ"ל בזה לתת טעם למה שנתן ה' בלב פרעה להכביד העבודה עד שמכח זה יצאו נצבים וגו' וא' ירא ה' עליכם וגו' מלבד מה שמבואר בספה"ק שע"י כבדות העבודה נשלם הזמן ואען ואומר כי הי' ישראל בבחי' קטנות הדעת דכתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגו' כי יאמרו לא נראה אליך ה' ואמר לו ה' שלח ידך וגו' למען יאמינו עד והי' אם לא יאמינו ולקחת ממימי היאור וגו' אח"כ כתיב ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו וגו' מזה נראה שעיקר האמונה נצמח בלבם בשביל ראות האותות ואין זה דבר חידוש אשר ע"כ רצה הקב"ה לזכות את ישראל לנסותם אם יעמדו באמונתם אפי' אם יראו לעינים ההיפך ממה שא' משה (אם כי הכל גלוי לפניו הלא כתיב והאלקים נסה את אברהם ה' צדיק יבחן להראות העמים והשרים את יפים וטוב אמונתם) לזה התחכם הבורא ב"ה ונתן בלב פרעה לומר תכבד העבודה וגו' ואל ישעו וגו' ומכח זה יצאו דתן ואבירם נצבים לריב על משה וא' אשר הבאשתם וגי' כלומר שהרעו להם יותר מאשר מקדם ועכ"ז ב"י עמדו באמונתם ויאמינו בה' ובמשה כי יושיעם ויגאלם בקרב הימים והוא שעמדה להם כדאי' במד' אין ישראל נגאלים אלא בזכו' אמונה והנה אדוננו משה ראה וידע את כ"ז אבל עכ"ז היה הדבר רע בעיניו מכ' טעמים הא' על העדר כבוד שמו ית' כדאי' במד' עה"פ ומאז באתי וגו' לדבר בשמך הרע וגו' אמר לפניו שמך הגדול הגבור והנורא (הוא שמך המיוחד שם הוי' ב"ה) שכל העולם כלו מתיראין ממנו ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד ולא עוד אלא אף גם הערב רב ומהן דתן ואבירם כחשו בה' ובנבואתו של משה ע"כ היה לבו דוי למה יאמרו אי' נא אלקיהם וגו' ב' מורא עלה על ראשו שהיה חש פן יניאו את לב ב"י עם ה' אחריהם כי יסוגו אחור מאמונתם ובאיזה זכות יגאלם ואם היו ישראל עם ה' מופרשים ומובדלים מהם אין כאן חשש אבל מכיון שהי' מעורבים עם הערב רב אולי בהתערבם עמהם ילמדו מהם וז"ש למה הרעותה