ייטב לב שמות שיח

הוא סבת הדביקות (וז"ש להתחזק עם לבבם שלם אליו) ואם בעינך אתה גרוע אני מבין יותר עומק לבבך וכיון שהוא היה אצלו הפחו' שבישראל ועכ"ז א"ל ה' שתוכו דבוק בה' וה' אתו כ"ש שכן הוא אצל ישראל וממילא יש בידם זכות לגאלן והוא עומק לבבן וראי' לזה א"ל כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' ואם הי' ח"ו תוכן כברן לא הי' אפשר להם להעלות מבירא עמיקתא טומאת זוהמת מצרים לאיגרא רמא לקבלת התורה הקדושה אלא ע"כ שגם עתה עומק לבבן טוב ובוחן לבות ה' היודע מצפוני לבבות ב"י המשתוקקים ומתרפקים ומתחזקים לאהבת דודם באמת בכל לבבם ונפשם ומאודם, וז"ש בהפטרה כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם בית יעקב דייקא כי אברהם ניצול בזכות יעקב היינו בזכות תולדותיו שהי' מטתו שלימה ועיין בנזה"ק ר"פ תולדות בארוכה ותמצא שכן הוא ועכ"ז לא עתה (אפי' בזמן שישראל נפזרין בין האומות ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם) יבוש יעקב וגו' כי בראותו ילדיו מצד הגוף מעשה ידי מצד הנשמה (כי שלשה שותפים באדם כידוע) בקרבי דייקא ר"ל בקרב עומק לבבם יקדישו שמי וגו' כי אם כי חיצוניותם אינו כן אבל תוכן ופנימיותן מה יקרו מחשבותם הטוב, כי בקרבם יקדישו ויעריצו את אלקי ישראל והבן כי נכון: של נעליך מעל רגלך וגו' אפשר לומר בו רמז עפמ"ש הזוהר של נעליך דא איתתא שצוהו לפרוש מהאשה וכן אמרו חז"ל שפי' מהאשה והסכים הקב"ה ע"י שנאמר שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי וי"ל הטעם עפ"י המבואר בדברי האריז"ל כי משה שורשו מבחי' יסוד אבא עיי"ש ואבא הוא בחי' מחשבה ולכן נקרא אב לשון רצון ולזה הי' צריך משה שיהי' לו מחשבות קדושות וטהורות דבוק בה' תמיד וזה בחי' יסוד אבא היינו שהי' לו התקשרות לבחי' אבא בחי' מחשבה וע"כ פי' מן האשה וזה שנאמר פ' בהעלותך ותדבר מרים וגו' על אודות האשה הכושית אשר לקח ופרש"י שדברו על מה שפי' מהאשה ויאמר ה' וגו' לא כן עבדי משה בכל בי"תי נאמן הוא ביאורו כל רומז לבחי' יסוד הנקרא כ"ל שהוא כללות של המדות שלמעלה ממנו כידוע וביתי היינו חכמה הנקרא' בי"ת כדכתי' בחכמה יבנה בי"ת וז"ש בכ"ל בי"תי היינו בחי' יסוד אבא נאמן הוא והבן ולכך פי' מהאשה וכאמור וז"ש ז"ל שהסכים הקב"ה ע"י מדכתיב שובו לכם וגו' ואתה פה עמד עמדי כי מבואר בדברי האר"י בתהלות לאל עליון צריך לעמוד ששם בתי' עמידה עלמא דדכורא וז"ש עמ"ד עמדי רמז לו בחינתו ושורשו בחי' עמידה וז"ש של נעליך דא איתתא כי המקום אשר אתה עומד (דייקא) עליו היינו בחי' עמידה אדמת קודש הוא רומז לחכמה הנקרא' קודש כנודע והבן. וז"ש לו אנכי אלקי אביך דייקא כי משם שורשו והבן וד' יכפר: ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה במד' הה"ד ירעם אל בקולו נפלאות כו' בשעה שא"ל הקב"ה למשה לך שוב מצרים נחלק הדיבור לשני קולו' ונעשה דו פרצופים והי' משה שומע במדין לך שוב מצרים ואהרן שומע לך לקראת משה המדברה הוי ירעם אל בקולו נפלאות וילך ויפגשהו הה"ד חסד ואמת נפגשו חסד זה אהרן שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא נפגשו כמה דתימא ויפגשהו בהר האלקים צדק זה משה שנאמ' צדקת ה' עשה ושלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי. נשקו וישק לו והוא צריך ביאור ונ"ל בהקדם הא דאי' במד' ויחי ויקרא יעקב אל בניו קרא לאל להיות עם בניו ודיוקי' מדלא כתיב לבניו ומ"מ יש להבין דמפיק לי' מפשוטו דכתיב אל בניו בסגול ועמ"ש בנזה"ק והנ"ל ביאור הענין עפ"מ דכתיב למעלה בפ' וישלח ויקרא לו אל ודרשו חז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל ופירשו המפו' מפני שאל מורה על חסד ודין דכתיב חסד אל וכתיב אל זועם ולכן קרא הקב"ה ליעקב אל מפני שהי' בחי' ת"ת כללות אברהם ויצחק חסד וגבורה וידוע מאמר חז"ל ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדה"ר והקדים כו' דכתיב ביום עשות ה' אלקים והיינו מדה"ר מדתו של יעקב השתתפות המדות בחי' שם אל וזהו ויקרא לאל בחי' שיתוף ב' מדות חסד וגבורה להיו' עם בניו וא"כ הדרוש והפשוט עולה בקנה אחד שקרא שם של יעקב שהוא אל אל בניו להודיעם ולנטוע בלבם להאמין אמונה שלימה ששם אל עמהם כלומר שאפי' בזמן הגלות שנראה כמסתיר פניו ומתנהג בדין כאלו אל זועם תוכו רצוף אהבה משותפת וחסד אל כל היום והיינו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימי' ולכן ר"ת "יקרא "אתכם "באחרית "הימים יאה"ב כדכתי' אשר יאהב ה' יוכיח והבן: והנה מה שהיה צריך שיהי' משה ואהרן שניהם להוציא את ב"י ממצרים מבואר בזוהר בגין דמשה קול ומלה גרע מני' ע"כ שיתף אהרן בהדי' אבל עוד דברים בגו