ייטב לב שמות שיז

היינו חכמי ורועי ישראל שהם עוררוהו לשוב ולא זה בלבד אלא גם דלה דלה לנו שעשה מרע טוב וישק את הצאן שהשקה דרגא דלהון אל מקור הקדושה והנה מבואר בס' הקדושים כי ע"י חטא הידוע בנגעי בני אדם נתמעט שפע הפרנסה כי הנולדים המשחיתים לוקחים הפרנסה וכשעושה תשובה נעשה מפשע שפע ונתרבה שפע הפרנסה וידוע כי העני נקרא נעזב כדכתיב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לכם וז"ש ויאמר (ה') אל בנותיו היינו הנה"ק א"כ שעשה תשובה ואיו למה זה עזבתן את האיש שהוא נעזב קראן לו ויאכל לחם שיהי' לו שפע פרנסה: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו' עי' רש"י וגם אני אענה חלקי ובמד' הה"ד אני ישנה מן המצות ולבי ער לעשותן תמתי שנתמתו עמי בסיני וא' נעשה ונשמע אר"י מה התומים הללו חברי מרגיש כך הקב"ה א' עמו אנכי בצרה ומשמעותי' כדברי רש"י אבל צריך להבין למה הביא רישא דקרא אני ישנה וגו' וגם הפי' הא' על תמתי שא' נעשה ונשמע שפת יתר לענין זה עוד שם מה הסנה עושה קוצים וורדין כך ישראל יש בהן צדיקים ורשעים והנ"ל כי הכל עולה בקנה א' בהקדם דברי המד' רבה פ' אחרי עה"פ כמעשה ארץ מצרים וגו' כשושנה בין החוחים פתר קרי' בגאולת מצרים מה השושנה כשהיא בין החוחים קשה בעיני בעלי' ללקטה כך היה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה לגאול כדכתיב גוי מקרב גוי אלו תגדלי בלורית ואלו כי' אלו לובשי כלאים ואלו כו' עוד שם פתר במלכיות מה שושנה זו רוח צפונית מטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה ורות דרומית כלפי צפון אעפ"כ לבה מכיון כלפי מעלה כך ישראל אעפ"י שנגבין אגריות לבן מכוין כלפי אביהן שבשמים שנאמר עיני תמיד אל ה' וגו' ביאור הדבר עפ"מ שפי' לגוזר י"ס לגזרים וגו' והעביר ישראל בתוכו וגו' עפ"י דאיתא במד' שטען שר של ים תה נשתנו אלו מאלו הללו עבדו והללו כו' א"ל הקב"ה שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, והענין כי המלאכים והשרים אינם יודעים מחשבות ולפי הנראה מבחוץ שאל מה נשתנו כו' כי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם אבל הקב"ה חוקר לב ובוחן כליות יודע מצפוני לבות ב"י שהם דבקים בה' ורוצים לעבדו בלב שלם כדאי' בגמ' שרצונו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות א"כ כפי הנראה מבחי' חיצוניותן של ישראל נדמו לשושנה בין החוחים לגריעותא שקשה על הבעלים ללקטה אבל כפי אמיתיות פנימיותן ועומק ותוך לבבן של ישראל נדמו לשושנה למעליותא שמכוון כלפי מעלה אף ישראל לבן מכוון כלפי מעלה וז"ש והעביר ישראל בתוכו ר"ל ע"י תוכו של ישראל לכך עברו וניצולו ונער פרעה וגו' אבל כפי חיצוניותן היה מקום לומר מה נשתנו אלו מאלו כו' ולכן כפי מה שראה משה מבחי' חיצונית של ישראל שאין מדה"ד נותן לגאלם כפי דאי' במד' אחרי הנ"ל עיי"ש היה קשה בעיניו מאיזה זכות יגאלו לזה נראה ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה ואי' במד' ללמדך שאין מקום פנוי מהשכינה אפי' סנה והכוונה אפי' הפחותים שבישראל שנדמו לסנה שאין עושי' פירות אפ"ה תוכן ועומק לבן אינו פנוי מהשכינה ורשפי' רשפי אש שלהבת יה כדאי' בגמ' אפי' פ"י מלאים מצות כו' וע"כ אמר משה אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה כלומר שהיה קשה לו א"כ שתוכן מתלהב לה' מדוע לא יבער מבחוץ ורצה להשיג אמיתות עומק לבן ומחשבתן וע"כ א"ל ה' של נעליך וגי' כלומר שלהשיג ולדעת עומק מחשבות בני אדם א"א אפי' לנביא כ"א לבחי' חכם עדיף מנביא המשיג בחי' מחשבתו של יוצר בראשית ומתוך זה יודע ומכיר מחשבות ב"א ולזה צריך הפשטת הגשמיות וזה של נעלך למשלף גופי' כדאי' בזוהר הקדוש ולעלות לבחי' חכמה הנקרא קדוש כידוע וזהו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא והבן והן הן דברי המד' דלכך נגלה ה' מתוך הסנה דייקא להורות הגם שאני ישנה בגלות אבל לבי ער לעשותן כמ"ש על אותן חצות התלוים בארץ ובמקדש שא"א לקיימן עתה אבל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וכל העוסק בתורת עולה כו' וזה תחתי שא' נעשה ונשמע ואיך יכולים לקיים כל אשר דבר ה' והלא הרבה מצות שאין ביד כל אדם לקיימן אלא ע"כ היינו ע"י קבלה בלב וזהו נעשה במה שנשמע כלומר נקבל עלינו לעשותו וכמ"ש בביאור המד' בשה"ש שניך כעדר הקצובות כו' וכ"ז מחמת שתוכיות לבן של ישראל חפצים לעבדי באמת אלא ששעבוד מלכיות מעכב והיינו כדאמרן ומה"ט נמי עמו אנכי בצרה כי כמים הפנים לפנים והכל בקנה אחד עולה וז"ש להלן מי אנכי וגי' וכי אוציא כלו' שהוא הי' עניו מאוד כו' ונדמה בעיניו לגרוע שבכולן א"כ במה יזכה הוא להיות השליח לזה וגם באיזה זכות אוציאן כפרש"י כי כפי בחי' חיצוניותן לא היה כדאי' להגאל והשיב לו ה' כי אהיה עמך א"כ ע"כ אתה עמי ג"כ כי כמים הפנים לפנים וגו' וכמ"ש הרמב"ם כי סבת השגחה