ייטב לב שמות שטו

אינו אמירה בפה כ"א בלב ע"ד ויאמר בלבו וכמו שפי' הזוהר ויאמר אל עמו עיי"ש ומשה היה בבחי' חכם העדיף מנביא שנביא הוא מגזירת ניב שפתים ואינו משיג רק מה שהוא בבחי' דיבור אבל חכם עדיף שהוא דבוק בחכמה עליונה ומשיג מחשבתו של יוצר בראשית מה דלבא לפומא לא גלי' ע"ד שפירש מוזלה"ה בסוף הפטרת נצבים המד' שא' ה' למשה חכם אתה פי' אתה יודע עתידות אפי' דבר התלוי בבחירה שלא בא לכלל דיבור ואתה מבקש לכנוס לארץ כלו' הלא אתה משיג שעתיד ביהמ"ק להתמשכן בעונות ישראל ואם תבא לארץ לא ישלטו בו ידי זרים ומה אעשה עם ישראל לבלי לכלותן עכ"ד הנעימים ועפי"ז סרה מהר שאלת הרמב"ם שם פ"ו מה' תשובה הלא כתיב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על מצרים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה הרי גזר ע"י לעכו"ם ולמה נפרע מהן וע"ש בהשגת הראב"ד ולמ"ש ניחא שכ"ז לא היה מכת הדיבור כ"א מכח אמירה בלב והיינו מה דכתיב באברהם היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' כלו' במראה לא בדיבור ויאמר לאברם אמירה בלב ידע תדע כלומר מה שהוא בבחי' ידיעה לבד תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום יענו אותם שזה אינו בדיבור שלא יהיה מוכרחים והבן א ועפי"ז יבואר הפ' והמד' שלפנינו ותתצב אחותו היא השכינה מרחוק מזמן הקודם ורחוק לדעה מה יעש"ה לו לישראל לעתיד כלו' שעתידין לקבל התורה ולהקדים נעשה לנשמע, והן דברי המד' ותתצב ע"ש ויבא ה' ויתיצב כלו' שהגיע ידיעה זו למשה כמ"ש היפ"ת ושמא תאמר איך הגיע הלא צדיק ורשע לא קאמר עז"א אחותו ע"ש אמור לחכמה אחותי את כלו' שכ"כ היה דבוק לחכמ"ה עליונה עד שקראה אחותי והכוונה שהשיג זה בבחי' חכם העדיף מנביא כאמור ובזה י"ל הגירסא ברבה ע"ש רוח הקודש נאמר היינו רוח חכמה הנקרא קודש שהשיג משה שזה בחי' גדולה מנבואה כמבואר בזוהר פ' אחרי ד' ס"א ובעט"צ שם, וז"ש מרחוק ע"ש מרחוק ה' נראה לי כוונת הדברים מרחוק מזמן הקודם ורחוק נראה נתגלה כי (יהיה) ה' לי מנת כוסי וחלקי לקבל אלקותו לעבדו כד"א המה יהיה לי לעם ואני אהיה להם לאלהים והנה הרמב"ם בה"ת כ' רשות לב"א אם רוצה להטות א"ע לטובה כו' ואל תתמה האיך יהיה האדם עושה כ"מ שיחפוץ וכי יעשה דבר שלא ברשות קונו דע שהכל בחפצו יתע' יעשה אעפ"י שמעשיו מסורי' בידו לפיכך דנין אותו לפי מעשיו וש"ת הלא הקב"ה יודע כ"מ שיהיה מקודם וקודם יודע שזה יהיה צדיק או רשע וא"א שלא יהיה כך דע שהקב"ה א"י מדעה שהוא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתע' ודעתו א' וכשם שאין כח באדם להשיג אותו ית' כך אין כח באדם להשיג דעתו הוא שהנביא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם עכ"ד והארכתי בענין זה בריש פ' חקת והן דברי המד' שלא תאמר הלא הידיעה מקודם והבחירה יסתרו זא"ז עז"א לדעה ע"ש כי אל דעות ה' שהוא האל והוא הדעות המהוה כל הויות ע"כ ולו נתכנו עלילות כלו' הפכיית מה שקצרה כח שכלנו (וכמו שפי' תוזלה"ה זה הכ' בפר' ויצא במראות הסולם) וז"ש מה ע"ש מה י"א שואל מעמך כ"א ליראה שזה אינו כ"א ביד האדם כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וע"כ שואל אותו מעמנו הרי אם שיודע עכ"ז הבחירה בידינו להטות לבבנו לטובה או ח"ו להפכו (ככל דברי הרמב"ם הקושי' והתירוץ) וז"ש יעשה ע"ש כי לא יעשה ה' דבר כ"א גלה סודו דייקא טעמו ונימוקו הכמוס בלבו אל עבדיו הנביאים כ"כ גלה כאן סודו למשה מה שישראל עתידין לעשות וז"ש לו ע"ש ויקרא לו ה' שלום שהודיע ה' שעתידין ישראל לקבל התורה דכתי' בה וכל נתיבותי' שלום כמו שפירשו חז"ל בברכות דף ח' פדה בשלום נפשי עיי"ש וכל כך יתעצמו עם התורה עד שהם בעצמם נקראים שלום וז"ש וישם לך שלום ושמו את שמי (שלום הנזכר) על ב"י שיקראו בשמי כד"א שובי שובי השולמית והיינו ויקרא לו ה' (לישראל) שלום: א"י עפ"י דכתיב ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הענין ששלום צריך נשיאות פני' הוא כי כל הברכות יכול' להיות לפי מעשיו שעד אותו שעה אבל שלום הוא בא אחר מחלוקת ופירוד אי אפשר לפי מעשי' שעברו שגרתי מחלוקת רק ששלום נעשה מחמת שמבטיחי' זל"ז שמהיום יתאחדו וכל א' ימלא רצון חבירו וה"ז רק ע"ש העתיד לכך צריך נשיאת פנים להשלים ע"ש העתיד שזה אינו משוה"ד רק מכח חסד שמסתכל במה שעתידין להטיב וכמבואר להלן בדברינו פ' וארא וז"ש לו ע"ש ויקרא לו ה' (לישראל) שלום לצרף הטוב העתיד בחי' שלום והבן: ותפתח דא שכינתא דפתחית בזכותיהון דישראל ותראהו את הילד ילד שעשועים אינון ישראל והנה נער