ייטב לב שמות שיד

עתה עם הארץ ע"ד המליצה לא כימים הראשונים שהיו בני תורה חשובים וספונים הימים האלה כי עתה גדולי' ורבים עם הארץ העוסקים בישובו של ארץ והשבתם אותם מסבלותם, וליכא מידי השתא דלא רמיזא באוריית' המקום ירחם עלינו במהרה: ותיראן המילדות את האלקים וגו' במד' עליהן אמר הכתוב אשה יראת ה' היא תתהלל עוד במד' ולא עשו כאשר דבר אליהן מלמד שתבע אותם להזדווג להם ולא קבלו ממנו והדבר יפלא לפי פשוטן של דברי' הכי יעלה על דעת אותו רשע שישמעו לו גם מאי דקאמר להזדווג להן דלשון זיווג אינו שייך רק באיש ואשתו והיל"ל להזדקק להן גם מה שא' ולא קבלו ממנו דהאי לשון מצינו בגמרא בהאי פלוני שלימד את פ' דבר ולא קבל ממנו והכא הו"לל ולא רצו גם יש לדקדק בקרא עצמו דהו"לל ולא עשו אשר דבר מה זה דקא' כאשר ויש לבאר עפמ"ש השל"ה לפ' איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כלו' אל שאר בשרו זו אשתו לא תהי' הקריבה לשם גילוי ערוה כ"א לצורך קיום המין וכדכתיב פ"ו ומלאי את הארץ ואני הוספתי נופך עפ"י דברי הביל"ע וב"י פרו וישרצו כמו שרצים שכוונתם למלאות תאותם וממילא ותמלא הארץ אותם משא"כ אדם שהוא בר דעת צריך לכוון רק לקיום המין וז"ש איש שהוא בגדר איש ולא כבהמה לא תקרבו כו' וא' אני ה' יבואר עפ"מ דאי' בברכות פ"ק דא"ל חזקי' מאי כולי האי א"ל דלא נסבת איתתא כו' והדבר תמו' אטו מי שאל לו מפני מה הרי שאל אותו מה זה עונש מרובה ואין תשובה זו דלא נסבת איתתא מספקת לעונש נצחי כזה שא"ל כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב ושמעתי ממוזלה"ה לפרש דידוע מ"ש העקרי' דשורת הדין העונש נצחי והשכר זמני רק מחסד השי"ת משבט רשעים בגיהנם י"ב חדש והשכר נצחי ע"כ וידוע כי מתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר וידוע כי במדה שאדם מודד מודדין לו א"כ מי שאינו חש לקיום העולם גם הקב"ה מתנהג כמדתו עמו לבלי לחוש לקיום העולם ומתנהג במדה"ד ח"ו, וז"ש חזקי' מאי כולי האי כלו' עונש נצחי א"ל דלא נסבת איתתא הרי לא חששת לקיום העולם א"כ הקב"ה מתנהג עמך במדה"ד וממילא העונש נצחי עכ"ד וש"י וידיעת הפכים בשוה ע"י שחש לקיום העולם הקב"ה מתנהג ברחמים וז"ש לא תקרבו לגלות ערוה כ"א לקיום העולם אני הוי' רחמים, והנה פרעה שצוה להם להרוג הזכרים של ישראל א"כ ממילא לא יהיה קיום למין א"כ בעת הזיווג אזדא לה הכוונה לצורך קיום המין וע"כ לא יהיה הכוונה רק למלאות התאוה לעצמן וז"ש המד' מלמד שתבע אותן להזדווג ר"ל לבעליהן להן להנאתן (וע"ד שפרש"י לך לך להנאתך) לא לשם קיום המין הישראלי בעולם ולא קבלו ממנו הדבר הזה וז"ש ותיראן המילדות את האלהים דייקא מדה"ד ולא עשו אותו מעשה הזווג כאשר דבר כפי אשר דבר אליהן (דייקא) מלך מצרים כלו' לעשות להנאתן כ"א למלאות הארץ שיהיה קיום למין וגם ותחיין את הילדים למען ינהג עולמו במדה"ר ועז"א עליהן אמר הכתוב אשה יראת ה' היא תתהלל וכמ"ש הזוהר פ' קדושים תהי' אתי בר נש לאתקדשא באתתי' כחד' (כלומר להתכוון לשם מצוה) ממאן הוא שבחא יתיר בההוא קדושא הוי אימא מנוקבא בג"כ אמו ואביו תיראו עכ"ל והבן: מדרש וילקוט ותתצב וגו' כל הפסוק הזה ע"ש שכינה נאמר וברבה הגירסא ע"ש רוח הקדש נאמר ותתצב ע"ש ויבא ה' ויתיצב אחותו ע"ש אמור לחכמה אחותי את מרחוק ע"ש מרחוק ה' נראה לי לדעה ע"ש כי אל דעות ה' מה ע"ש מה ה' אלהיך שואל מעמך יעשה ע"ש כי לא יעשה ה' דבר כ"א גלה סודו כו' (כך גרס היפ"ת) לו ע"ש ויקרא לו ה' שלום וצריך ביאור ועי' יפ"ת שפי' דקשי' לי' על אומרו ותתצב הלא מלא כל הארץ כבודו ושכינתו ית' ואינו מתקומם במקום עז"א ע"ש ויבא ה' ויתיצב שכבר הקשה המורה איך יתכן בו ית' לשון ויבא ויתיצב ומפרש על בוא דברו ונביאתו המגיע להנביא וז"ש ותתצב ע"ש ויבא ה' ויתיצב היינו שהגיע נבואתו להנביא עכ"ד והאריך דרכו בקודש לפרש כל הענין עיי"ש והנה דבר זה נפתח בגדול ונסתיים בקטן כמוני לפרש יתר הדברי' כפי אשר חנני ה' ית': כי נאמר להלן ויאמר משה וגו' מי אנכי וגו' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים פרש"י באיזה זכות ויאמר כי אהיה עמך כו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כלו' בזכות שעתידין לקבל התורה ויש להבין הא פירש הרמב"ם הכל צפוי ועכ"ז הרשות נתונה כלומר הבחירה חפשית והידיעה אינה מכריח אבל הדיבור מכריח וכמו שפי' האלשי"ך ואלו צדיק ורש"ע לא קאמ"ר כי אז היה מוכרח וא"כ כיון שכאן א' לו תעבדון כו' הרי הן מוכרחים ועכצ"ל שזה דכתיב ויאמר