ייטב לב שמות שיג

הוא על שונאינ"ו ונלחם בנ"ו הרי ג"פ נ"ו ר"ל ונלח"ם בג' הויו"ת העולה לח"ם בנ"ו בג"פ נ"ו סוד ג' גבורו' ועלה מן הארץ מן ג' גבורו' הנרמזי' בתי' האר"ץ דהיינו אר"ץ עולה אלקים במילוי אלפי"ן ובלא האל"ף הוא רצ"ה עולה אלקי"ם במילוי ההי"ן האר"ץ בארבע אותיותיו עולה שי"ן אלקי"ם במילוי יודי"ן והבן: ויאמר אל עמו הנה עם ב"י וגי' וישימו עליו וגו' אי' במד' וגמ' סוטה עליהם לא נאמר אלא עליו על פרעה שתלו מלבן על צוארו עיי"ש וכאשר יעני אותו וגו' ויעבידו מצרים את ב"י בפרך ואחז"ל בפה רך ולכאורה היה לו לומר זה בתחלה ונראה לפרש הענין ע"ד שעינינו רואות עתה חדשות בארץ שאי"ה קראי דרור בארץ ונתנו חירות ליהודים לקנות בתים שדות וכרמים ולהיות שרים ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בגוייהם להיות מושלים בקרב תבל כמוהם ובגלל זה יפתו בפיהם ויסיתו את עמי הארץ קלי דעת אשר צץ בהם מינות ואפיקורסת להדמות להם בפה ולשין ושם וכתב וישנו את שמם ולשונם ומלבושיהם וילכו בדרכיהם ויתערבו ביניהם וילמדו מעשיהם וכזה ממש היתה עצת פרעה ויאמר אל עמו הנה עם ב"י וגו' שהם עם נבדל ונפרד מאתנו ונקראים בשם ב"י ע"כ רב ועצום ממני וכמ"ש הזוהר תרומה דף קס"ד כי אתם המעט מכל העמים דייקא אבל מעמא חד יתיר וסגיאין אינון דכל שאר עמין מתערבין דא בדא אבל ישראל עם רב וסגי. ברירא בלא ערבוביא כלל. עכ"ד הבה נתחכמה לו כלו' שיתחכם גם הוא וחכמותינו יהיו לו וישימו (את ישראל) עליו שרי מסים היינו ששמו את ישראל שרים על המצרים למען ענותו (את ישראל) בסבלותם של עצמם כלו' שיענו ויכניעו אותם בענין עבדותם עבודת ה' שבשביל שהם מנשאים את היהודי' להדמות להם עוזבי' עבדות של עצמם ויפרקו עול התורה והיראה ולא ישמרו שבת כנראה בחוש וז"ש וכאשר יענו אותו את ישראל בעבדות ה' כן ירבה וכן יפרוץ בשררות וממשלה של או"ה ולמה יעשו כן המצרי' עז"א ויקוצו מפני (תואר) בני ישראל כלי' כל חפצם לבל יזכר שם ישראל עוד שזה היה כקוץ בעיניהם וע"כ ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך בפה דייקא שידברו כמותם ולשונם הרך לפי דעתם ואח"ז וימררו וכמ"ש השל"ה וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים אח"ז ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה וז"ש להלן ויאמר פרעה הן רבים היינו שרים (כי שרית תרגומו רב את) עתה עם הארץ העוסקים בישיבו של ארץ והשבתם אותם מסבלותם מכלל שזה אינו נחשב טובה בעיניכם כ"א שיהיו העם נכנעים ומשועבדים לבל יתערבו אתנו ולא ידברו בלשונינו ע"כ ויצו פרעה וגי' לא תאספון לתת תבן וגו' כי נרפים הם וגו' ע"כ הם צועקים וגו' תכבד (לשון כבוד ויקר) העבודה על האנשים כלו' שיותר כבוד ויקר בעיניהם העבודה והשעבוד ייעשו בה כלו' שרוצים לעשות בה (ע"ד שפירש"י אז ישיר עיי"ש) ואל ישעו (ואל ידברו) בדברי שקר הוא שפת לשין המצרים והכוונה שאמר שיותר חפצם של ישראל להשתעבד ולהכניע לפנינו ולמען לא יתערבו עמנו בדיבורינו שאצלם נקרא דברי שקר ומזה נראה כי התורה נצחית ומלמדת אותנו לבלתי לחפוץ שררות וממשלות של או"ה שעי"ז יתערבו עמהם וידברו בלשונם וילכו בדרכיהם אשר לא באלה חלק יעקב כדכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ישמע חכם ויוסף לקח להורות לעם ה' הדרך ילכו בה: ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' ע"ד רמז המוכיח את חבירו ומדריכו בדרך הישר וביראת ה' הוא המוליד אותו כמאמרם ז"ל כל המלמד את בן חברי תורה כאלו ילדו שנאמר את הנפש אשר עשו וגו' ויש בזה ב' בחי' יש מי שמדריך ע"י מעשיו הטובים שמעורר לבבות בני אדם להדמות אליו ועשי' כמעשהו וכמתכונתו אם כי אינו פוצה פה להוכיח בדברים וזה שאמר כל מי שיש בו י"ש יאות שמים דבריו נשמעין ויש מי שמוכיח בדברים רכים וקשים עד אשר ינחהו במעגלי צדק כאשר מבואר כ"ז באריכ' בדברינו פ' מטות ופ' האזינו עיי"ש ותבין וז"ש ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם הא' שפרה שמשפר' מעשי' ובזה משפר הולד ושם השנית פועה שפועה והוגה לולד שמוכיח בדיבור פה בילדכן וגו' אם בן הוא והמיתן אותו וגו' כלו' להחטיאו ולהכשילו ולהטותו מדרך הטוב והישר ע"ד שא' רשעים בחייהם קרוים מתים ותיראן המילדות את האלקים כלו' אפי' אותן המורים בישראל שיש להם לכל הפחות יראת עונש דהיינו יראת אלקים ולא עשו כ"א ותחיין את הילדי' להספיק להם מים ומזון דאורייתא ויצו פרעה וגו' כל הבן הילוד היאורה (המורים הנקראים לעהרטרם) תשליכוהו (ועי' מה שפי' בזוהר ותרד לרחוץ על היאור ונערותי' הולכות על י"ד היאור אינון דמורי' עיי"ש על יד דייקא מלאכת הכתיבה) והיינו דכתיב להלן הן רבים