ייטב לב שמות שיב

לההוא קנה כג"ד יתבר רגלוי דק' מקנה וישתאר הנ"ה ה"נ"ה י"א בחזק יבא וגו' הנ"ה שכרו אתי ופעולתו לפניו דא פעול דההוא ק' דיתבר לה (ר"ל לרגל הק' וא"צ להגי' מקד"מ) וההוא פעולה לפניו איהו יעבר רגלי' ויהא ראשון לציון הנ"ה הנם וגו' ופי' המקד"מ וההוא פעולה לפניו ר"ל שעושה הפעולה שמשבר רגלי' של קנ"ה הוא לפניו שמיד עושה אותה עכ"ל, ואינו מובן ולי נראה לפרש כי שם ברע"מ אחר שאמר ויתבר רגל ק' מקנה וישתאר הנ"ה הוסיף ואמר הנ"ה ס' בתר אלף ומאתן ואמר בוצינא קדישא כל נפש הבאה לב"י ששים ושש וכו' עיי"ש, ולדרכי אני אומר עפ"י דאית' בברכות בפ"ק מ"מ לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלת שונאי ישראל במערבא מתרצי לה נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום וכו' אמר רנב"י אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, ובזוהר בהעלותך ד' קנ"ה ע"א נו"ן כפופה נוקבא נו"ן פשוטה כללא דדכר ונוקבא ת"ח נו"ן באשרי יושבי ביתך לא כתיב בגין דהיא בגלותא ונקדים מה שפי' בס' מגיד תעלומ' ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוה"ק מה הלשון חז"ר ומה שא' וסמכה ברוה"ק אלא הענין עפ"י הזוהר בשעת בריאת העולם באו האותיות למפרע להקב"ה עאלת אות סמ"ך אמרה ניחא קמך למיברי בי עלמא דבי אית סמיכ"ה לנופלים והנה דוד כשאמר הא"ב כסדר הנון קודמת ולא אבה לרמזה מפני שנפלה אבל ראה דוד ברוה"ק כד עאלו אתוון למפרע קדמה אות סמ"ך ואית בה סמיכה לנופלי' וז"ש אפ"ה חז"ר דוד בסדר תשר"ק וסמכה ברוה"ק שהסמ"ך אמרה שיש בה סמיכה לנופלי' וז"ש הזוהר דיתבר רגל ק' מקנה וישתאר הנ"ה הא דכתי' הנ"ה שכרו אתו ופעולתו דא פעו"ל דההוא ק' דיתבר לי' לעשו' ממנה ה' היא נו"ן כפופה להקימה לפניו איהו ר"ל הוא אות סמ"ך שבתשר"ק הוא לפני אות נו"ן הוא ישבר רגלי' של הקנ"ה וישתאר הנ"ה שמספרו סמ"ך והבן: והנה הענין שאות סמ"ך הוא הסומך ששמו מורה ע"ז אבל עוד דברים בגו לדעתי עפ"י המד' פ' זו ששמות השבטים מורה על גאולתן ויוסף על גאולה העתידה שנאמר יוסיף ה' שנית ידו וגו' ור"ל כי מדת יסו"ד צדיק יוקים לה למלכות דכתו' אם יגאלך טו"ב וגו' וידוע כי יוס"ף מספרו ששה הויו"ת וכל הו"יה כלול מעשר ספירות הרי ששי"ם וז"ש כל נפש הבאה לבית יעקב ששי"ם וש"ש ויוסף הי' במצרים ר"ל הוא עולה ששי"ם בכללות עשר ושש הויו"ת כמשמעו, ושם יוס"ף רומז ע"ז בר"ת "ואו "פעמים "יוד "סמך ר"ל עולה סמ"ך והוא הסומך ומקום לנו"ן מנפילתה וז"ש יוס"ף גשו נ"א "אלי "נא ר"ת "אות "נון "אלי בחי' סמ"ך ויגשו ועמ"ש בזה במקומו: וז"ש ויוס"ף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר ויקנה"ו דייקא הסט"א הנקרא קנה אבל בעת שנצמח גדולתו נאמר ויהי מק"ץ וגו' ופרעה חלם והנה עומד על היאור זה יוסף דאיקרי נהר כדאי' בזוהר ולדרכנו יאמר והנ"ה עומד על היאור זה יוס"ף ר"ל שעשה מקנ"ה הנ"ה בחי' סמ"ך הסומך נופלי' וע"כ הנ"ה הוא לשון שמחה כי אז ישמח ה' במעשיו, וז"ש כאן ואלה שמות בנ"י המורה על הגאולה של מצרים שהוא התחלה ומקור לגאולה העתידה כידוע מפי ספרים ויוסף הי' במצרים הוא המורה על הגאולה האחרונה סוד סמ"ך הסומך נופלים והתחלת הדבר בגאולת מצרים וז"ש ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף עשה עצמו כאלו לא ידע אבל באמת ידע כחו של יוסף לשבר חי"ת קנה ר"ל לעשות מאות ח' ה' ומקנ"ה הנ"ה ע"כ ויאמר אל עתו הנ"ה עולה סמ"ך עם ב"י רב ועצום ממנו מאות סמ"ך המשבר קנ"ה ועושה הנ"ה הבה נתחכמה לו פן ירבה וה"י כי תקראנה וגו' ר"ל שיעשה מחי"ת הי"ה ואז ונוסף וגו' וישימו עליו שרי מסים שרים של מ"ס עולה ק' הוא הס"ם וכת דילי' ויבן ערי מסכנות וגו' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ר"ל ישבר החי"ת לעשות ממנו ה' ולשבר רגל הק' מן הר' להחזירו לד' לעשות ממנו ה' ע"כ ויקוצו מפני בנ"י נעשו כקוצים בעיניה' כפירש"י ומזרחי מפני קוצו של ד' שנעשה ה' עם הו' שבתוכו והבן זה: עוד ירמוז עם בנ"י רב ועצום ממנו וגו' כי ידוע שחמש גבורו' של מנצפ"ך העולה פ"ר נחלקים לחמשה פעמי' "נון ואו סוד ברכת הרב את ריבנ"ו דיננ"ו נקמתנ"ו אויבי נפשנ"ו מצרינ"ו וסוד גלות מצרי' כי נסתלקו מוחין דגדלות סוד ג' הויו"ת חז"א ולא נותר כ"א מוחין דקטנות סוד שלשה אלקי"ם במילואיהן עולה תר"ן או עה"כ גרו"ן ופרעה סוד הערף למפרע ובכח זה הי' מושל על ישראל, והמתקת ג' אלקי"ם ג"פ נ"ו ע"י שממשיכין לז"א ג' מוחין דגדלות שלשה הויו"ת עולה לח"ם וז"ש הנה עם בנ"י רב ועצום ממנ"ו ונוסף גם