ייטב לב שמות שט

ומצו' וכדומה ביתר הענינים והמדות ובזה החימוד ואש התבערה אש בערה בו בעת העבירה כן ממש באש התבערה יעלה המצו' ומעש"ט וע"ז נאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר עיי"ש בארוכה וז"ש אימתי נקרא ישראל באם בא למדרגה זו שע"ז אמר הכמכת מכהו הכהו ה"א הקיימת ר"ל בבחינת מה שהכה אותו היצה"ר ובאשו וחמימותו בזה עצמו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג ג"כ פירושו כן בסאסאה בשלחה תריבנה כפרש"י ולדרכנו יאמר שמודד סאה בסאה ומדה בשלחו יצה"ר מקרבו ומריב עמו הגה בתורה וכדכתיב ובתורתו יהגה וגו' ברוחו כלו' ברצונו (כמו אביע לכם רוחי) הקשה שהיה לו ביום קדים ר"ל בימי קדם באותו הרצון עצמו עתה אחר ששב עושה מצות ומעש"ט כאמור ונקדים עוד מ"ש בס' צמח פ' בא על אומרם ימוד אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש וגם ע"הפ וכל קרבי את שם קדשו כי הנפש המשכלת משכנה בלב ונפש הבהמיות בבני מעיים וכמ"ש יצרא דב"נ רבו במעוהו וכשאדם זוכה שישרה בו בלב נשמה קדושה אזי מתקדשים גם הבני מעיים עד שיודעים בטבעם מאכל האסור והמותר ע"ד שכ' בחו"ה יהי' בעיניך אכילת האסור כאכילת עכבר המאוס שאינו מתאוה לו כלל וע"ז נאמר בקרבך קדוש שמתפשט הקדושה בתוך הקרב והבני מעיים עד שלא יתאוו לאיסור כלל שום תאוה וע"ז נאמר כי תשמרם בבטנך וזה קדוש שרוי בתוך מעיו, עיי"ש בארוכה, והנה מי שאינו זוכה רק לבחי' תשובת תתאה אם יתאמץ להדריך את בניו מנעוריהם בדרך הישר להסיר הרע מקרבם ג"כ טוב לו כי ברא מזכה אבא והראי' כי אברהם ניצול בזכות יעקב וכדכתי' כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, וע"כ א' לא עתה יבוש יעקב מי שהוא בחי' יעקב בראותו עכ"פ ילדיו וגו' בקרבו דייקא אז ברא מזכה אבא והבן: ז' עוד יתבאר ואלה שמות בני ישראל וגו' וימת יוסף וגו' ובני ישראל וגו' ואי' במד' אעפ"י שמת יוסף אלהיהון לא מת כו' ולכאורה זה משנה שאינה צריכה, והנראה בכוונתם ז"ל כי הלא נודע מה שאנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב מפני שכל אחד עבד עבודתו וקבל אלקותו בבחינה אחר' אברהם במדת החסד יצחק בפחד יעקב במדת רחמים קו האמצעי ואלו ג' מדות חד"ר הן וכללות של כל המדות הקדושות כידוע לי"ח, ומה"ט אין קורין אבות אלא לשלשה שבחי' מדותיהן חד"ר נחלק להשבטים ומהן לששים רבוא נפשות ישראל וכל העבודות של כל ישראל בבחי' אותן המדות כידוע, ונ"ל דמשו"ה נקרא יעקב ישראל וגם אברהם יצחק נקראו בשם ישראל כדאי' במד' משום דבשם זה מרומז כל הג' בחי' עבודה כי א"ל מרמז לחסד דכתיב חסד אל ולגבורה אל זועם וישר הוא קו הישר הוא קו האמצעי שאינו נוטה לכאן או לכאן ולפנים תן שורה הדין בתי' יושר כדכתיב ועשית הישר והטוב ואחז"ל זהו. לפנים משה"ד וזה בחי' רחמים ומפני שעבודתן של אלו השלשה אבות ומדתן נחלק אח"כ לבניהן אחריהן ע"ט לכן נקראים בני ישראל שהן האבות בבחי' אלו השלשה מדות, וז"ש ואלה שמות בני ישראל וגו' כי אם אמנם וימת יוסף וכל אחיו וגו' אעפ"כ אלהיהון היינו מה שקיבלו אלהותי בבחי' השלשה מדות תד"ר זה לא מת ועודנו קיים בבניהם אחריהן לכך ובני ישראל דייקא פרו וגו' ויעצמו וגו' היינו באלו הג' מדות והבן ה' ואלה שמות בני ישראל וגו' את יעקב יל"ד למאי הוזכר שמותם ועי' רש"י גם דהיל"ל הבאים אתו ולמאי זכר שם יעקב פתח בישראל וסיים ביעקב ולפי פשוטו ירמוז למ"ש ז"ל בזכות ד' דברים נגאלו, ואחד מהם שלא שינו את שמם, וז"ש רפואה קודם למכה ואלה שמות שלא שינו את שמותם אפי' בבואם למצרים ועד"ש הזוה"ק בני ישראל עאלו בני ישראל נפקו וגו' אמנם עוד דברים בגו מ"ש שלא שינו שמם, וירמוז למ"ש הר"ם אלשיך ז"ל ע"הפ וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו כלו' מהיכן ידע מה שמו אלא שראה מקום ומקור חיותו למעלה מכ"ב אותיות התורה שבהן נברא העולם וזה שמו אשר קרא לו וז"ש נפש חי' הוא שמו דייקא ואי' בספרים כל איש שם הקודש שלו הוא מקור חיותו וזלע"ז בסט"א חלילה יש לו שם להפך וצריך כל אדם לתקן עצמו כפי שורש חיותו היינו שמו דקדושה ועד"ז פי' דודי הגאון הקדוש זלה"ה מבריגל ולשם יולד גם הוא ר"ל שנולד לעצמו עפ"מ שא' כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו כ"ש המלמד לעצמו שהוא כהוליד לעצמו עיי"ש, וז"ש שלא שינו את שמם ר"ל שתיקנו עצמם כפי שמם דקדושה שהוא שורש נשמתם והם ושמם אחד (ולא שינו ח"ו