ייטב לב שמות שו

מאמר חז"ל אין הקב"ה שולח מכה בישראל עד שקדמה רפואה ודוקא בישראל אבל במצרים נגוף ורפוא כתיב ולזה אתר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה וצריך להקדים הרפואה קודם למכה ומה היא הרפואה לכן אמר איש וביתו באו ומבואר בזוה"ק ובאלשיך שזה מרמז על קב"ה ופמלי' דילי' והראי' כי הלא כל נפש הבאה שבעים ובפרטן אי אתה מוצא אלא ס"ט ע"כ משום שהקב"ה השלים המנין שלהם למספר שבעים כמבואר בפרקי דר"א וזאת שנית כי וימת יוסף וגו' עכ"ז פרו וישרצו וירבו וגו' א"כ מה שהי' השכינה עמהם בגלות וגם רבוי עם זה השלים למנין ארבע מאות שנה א"כ הרי הרפואה קודם ובכן צדקו דברי רש"י הנ"ל כי אומרו וכאשר יענו אותו קאי על השי"ת המוזכר בתחלה איש וביתו לזה הקב"ה נותן לב להרבות כנ"ל אמנם עוד נאמר באופן אחר קצת כי אחרי ראות מלך מצרים שפרו ורבו ראה שזה ישלים המנין לזה בקש לענותן למעט רבוי עם וזה א' הנה עם ב"י רב ועצום ממנו כלו' שהם עצומים מהרבוי וממנו קאי על אומרו רב שזה ישלים המנין לצאת חפשי קודם יגיע הזמן לזה הבה נתחכמה אבל שגה בזה כי עוד יש תירוץ כי קושי השעבוד השלים ג"כ המנין ולדעתי שניהם עולים בקנה אחד כי באמת רבוי עם השלים המנין אלא שבקשו למעט בהשלכה ליאור ובמה ששחטו ילדים לרחוץ בדמן א"כ אין לך קושי גדול מזה והשלים קושי השעבוד למספר הגלות תחת רבוי וז"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו' לא בא לדמות הרביי להענוי אלא הענוי להרבוי לומר שהענוי השלים כמו הרבוי, וע"ד שדרשו חז"ל אצל נערה המאורסה ה"ז בא ללמד ונמצא למד עיי"ש, וע"ד כעם ככהן והבן: עוד ביאור ע"ז לתרץ כל הדקדוקים הנ"ל, בהקדם לבאר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וגו' כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו' והמפורשים נדחקו לומר סרס המקרא כאלו כ' בראותו בקרבו ילדיו מעשה ידי יקדישו וגו' עוד יש להבין אומרו בקרבו משמע בקרב עצמו אמנם אין המקרא יוצא מידי פשוטו, בהקדם דברי הש"ס בסנהדרין פ"ב אשר פדה את אברהם יעקב פדה את אברהם מצער גידול בנים ועי' בתוס' שם דהרי הי' לאברהם הרבה בני קטורה ותו קשה הא הוי לי' עבדים ושפחות ולא הי' הטורח מוטל עליו ותו אמאי באמת פרק זה העול מעל אברהם ונתנו ליעקב וכבר עמד עכ"ז בנזה"ק פ' תולדות סי' ב' ותי' עפי"מ שכ' בש"ר פ"א דעיקר צער גידול בנים הוא בצורכי הנפש להוכיחם ולהדריכם בדרך הישר לגדלם לתורה ומעש"ט ולזה צריך יגיעה רבה לעשות בעצמו שלא ע"י עבדים ודבר זה לא הוצרך בבני קטורה באשר צפה שהם רחוקים משורש הקדושה אבל בי"ב שבטים אם הי' נולדי' מאברהם שהם צריכים להיות צדיקים יסודי עולם הי' לו צער גידול בנים להביאם לידי דרך הישר וז"ש במד' ש"ר פ"א ואלה שמות ב"י וגי' שכל אלה מכחו של יעקב שסגל מצו' ומעש"ט וזכה להעמיד י"ב שבטים, ולכאורה מה ענין סגולת מעש"ט להעמדת י"ב שבטים, אבל יובן לאשר היה בעל מצו' ומעש"ט והי' חוט המשולש עי"ז הי' מטתו שלימה בי"ב שבטי' ולא נמצא בהן פסול משא"כ באברהם הי' ויפולו מרובה אבל יעקב שכבר הי' חוט המשולש הי' לו הדבר בנקל יותר ולזה פדה את אברהם מצער גידול בנים עיי"ש דבריו כי נעמו, והנה עיקר הדבר להיות זוכה להעמיד בנים צדיקים הוא לקדש א"ע בשעת המשגל ולכוון לקיים מצו' בוראו להקם זרע ולא לשם תאוה ח"ו כמ"ש באה"ח לפרש אשה כי תזריע תהי' כוונתו וילדה זכר שתלד זכר זרע הגון עיי"ש ועד"ז פירשו איזהו חכם הרואה את הנולד כלי' שכוונתו רק למען הולד הנולד ולא למלא תאותו וז"ש אל בית יעקב אשר פדה את אברהם מצער גידול בנים לאשר הי' חוט המשולש הי' בנקל לו להתקדש בשעת תשמיש להיות רואה את הנולד דייקא וז"ש שלכן זכה להעמיד בנים צדיקים כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו בעוד היותו בקרבו ממש הי' רואה את ילדיו דייקא שיקדישו את שמי כלו' שיהיו צדיקי' ולא הביט ביופין של נשיו כ"א את ילדיו להעמיד תולדות כיוצא בו ולכן והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו שהי' באמת צדיקים והנה המכוין להוליד בנים הם נטפלים אחריו אבל המכוון לתאותו והם נולדים ממילא אינם נקראים ונשפלים אחריו כי לא בכוונה מכוונת יצאו ממנו, וז"ש ואלה שמות ב"י שנקראים בניו הרומז לבני עלי' הבאים מצרימה את יעקב כלו' מכח יעקב ומחמת גודל קדושתו זכו גם הם להעמיד תולדות צדיקים הנקראי' בני ישראל ולזה איש וביתו באו (ביתו דייקא שנקראים בני ביתו להיות נטפלין אחריהן לאשר בכוונה מכוונת יצאו מהן) ונקדים עוד דברי מוזלה"ה לפ' עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהן משא מצרים כו' הכוונה כי יוסף גדר עצמו