ייטב לב שמות שה

יעקב, והטעם פשוט כי א"י תח"י הקב"ה בעצמו כדכתי' ארץ אשר וגו' עיני ה' א' בה והם למעלה מהשר והמזל נקראי' ישראל ע"ש כי שרית כו' אבל בחו"ל שהם בין האומות תחת ממשלת שרי מעלה אז נקראי' רק יעקב גם י"ל כי נקראי' יעקב ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו כמבואר פ' תולדות בס' ישמח משה הענין עפמ"ש מהרי"א דכתיב תומים בבטנה שהי' שניהם שלימים זה לצדקו וזה לרשעו, ויש להבין א"כ צדיק מה פעל איזה התערבות הי' להם עד שיהיו בגדר בעלי בחירה, אך הענין עפ"י המבואר במהרש"א דעשו יש בו סי' טומאה בפיו וסי' טהרה ברגל והוא מתערובות של יעקב וע"כ יעקב אחז בו שם והוא ג"כ בזה מזיק ליעקב כדכתיב ישארא ברגלי' רפסיה אותיות פרס"ה, וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו ע"כ יש להם קצת תערובות ועכ"ז יעקב בצדקתו גבר על כח הרע הנאחז בו מעקב עשו ע"כ ויקרא שמו יעקב עכ"ד מוזלה"ה עיי"ש ובזה פירשתי הא דכתיב ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני עניני שכל המלאכה אשר לפני מלאכתו דבר נש בהאי עלמא הוא מכח הרגל היינו מה שנאחז ברגל בעקב עשו וזה שרומז עד מדרך כף רגל היינו עקב עשו והבן וע"כ כשהם בחו"ל בתערובות בין האומות וידם אוחזת בעקב עשו נקראי' יעקב ע"ש שעכ"ז הם גוברים על כח הרע מתערובות עשו, וז"ש פה ואלה שמות ב"י ע"ש היותו בא"י שאז נקרא ישראל כי אז לא הי' לו שום תערובות עם עשו הבאים מצרימה את יעקב שבבואו למצרים הי' שמו יעקב והיינו דכתיב פ' ויגש ויאמר אלקים לישראל ויאמר יעקב א"ת מרדה מצרי' וגו' כי לגוי גדול אשימך להקרא בשם ישראל כי מסיני נקראו בני ישראל ועד"ז יפורש בהפטרה הבאי' ישרש יעקב היינו בהיותן במצרים בשם יעקב מכונים אח"כ יציץ ופרח ישראל במתן תורה, ומה דכתיב ויקוצו מפני ב"י ע"ש היותן בא"י שמאז הי' נקראי' בשם ישראל והבן (ועמ"ש בפ' ויגש עה"פ הנ"ל מבואר ענין זה באריכות עיי"ש): ד' ואלה שמות ב"י וגו' צ"ל למאי מנאם הא מספרם ומנינם כבר אמור למעלה פ' ויגש (ב) הא דקאמר איש וביתו באו מאי קמ"ל פשיטא שלא עזבו את ב"ב (ג) וימת יוסף וגו' וב"י פרו וגו' מאי שייכות לזה לכאן הא כבר נאמר למעלה ויפרו וירבו מאוד סוף ויגש ואם שיש ליישב בפשיטו' כי ע"י מה שפרו ורבו שלא כדרך הטבע נתן מלך מצרים לב לענותם כמ"ש הנה עם ב"י רב ועצים ממנו הבה נתחכמה כו' אמנם כבר עמד ע"ז במד' ומתרץ אעפ"י שמת יוסף ואחיו אלההון לא מת ע"ש וגם המגיד של הב"י כ' בזה סוד עיי"ש ע"כ גם אנחנו נפרש בזה כיד ה' הטובה עלינו (ד) למעלה לא נאמר וישרצו וכאן נאמר וישרצו (ה) ויאמר אל עמו הנה עם ב"י רב ועצום ממנו תי' ממנו צריך ביאור (ואו) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ הוא משולל הבנה דאטו משום שעינו אותם נתרבו אתמהה ורש"י מתרץ זה בכל מה שנותנין לב לענותן כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ כלו' שע"ש מחשבה נאמר ירבה ע"ד דכתי' אז ישיר פרש"י עלה בלבו שישיר וכן פי' המזרחי כאן עיי"ש אבל הדבר קשה אטו הקב"ה נזכר בקרא זה דלפרש"י הכי הו"ל לכתוב כן ה' ירבה וגו' ואולי נאמר כי כל הנוגע ביהודי כאלו נוגע בבבת עינו כביכול והמציר לישראל ומענה איתן כאלו מציר ומענה את השי"ת כביכול כי בכל צרתם לו צר וזש"ה וכאשר יענו אות"ו כביכול שלבם לענות להקב"ה כביכול בענותם את ישראל כן הוא ב"ה ירבה נותן לב להרבות וגי' וא"ש, אבל עוד דברים בגי (ז) וכן יפרוץ לכאורה שפת יתר ומי לא סגי באומרי כן ירבה (ח) ויקוצו מפני ב"י ואי' בזוה"ק בני ישראל עאלו בני ישראל נפקו צ"ב והנה ליישב קצת מהדקדוקים הללו נאמר עפ"מ שפירשנו בפ' ויגש מאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדיל אשימך שם אנכי ארד עמך וגו' כי נודע מה הקשו הקדמונים הא השי"ת א' ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ולא היו אלא רד"ו, ותרצו כי רבוי העם שפרו ורבו מאוד זה השלים התנין עי' פר"ד עוד נאמר לתרץ זה עפ"י דברי הזוה"ק לפרש בצר לך יחשב כאלו מצאוך כל הדברים האלה והטעם אמר באחרית הימים היא השכינה הקדושה שהיא עמך בגלות הנקראת אחרית הימים עיי"ש באורך בפ' א"כ נאמר כי צערו של הקב"ה שהי' עמנו במצרים כביכול השלים המנין וזה אומרו א"ת מרד"ה מצרימה כלו' שלא תהי' במצרים אלא כמנין רד"ה עם הכולל ועוד כי בשנת רד"ו כבר הי' אתחלתא דגאולה כנודע, וש"ת הלא צריכים להשתעבד יותר לזה אמר כי לגוי גדול אשימך שם וזה ישלים המנין ע"י הרבוי ועוד אנכי ארד עמך וגו' וצערו כביכול ג"כ יועיל להשלים לגלות וצערן של ישראל להוציאן קודם זמנן, כי יותר לא הי' באפשרי להם להתעכב כנודע מדברי האר"י ז"ל, וידוע