ייטב לב דברים תתצח

עשות ה' אלקים כי שיתף מדהר"ח למדה"ד ולמאי הודיענו זה יע"ז משני משום כ"ח מעשיו הגיד לעמו שהודיע לעמו שמעשיו הי' בכ"ח בשתי ידים ימין ושמאל (ומפני זה יש בפסוק בראשית כ"ח אותיות) לתת להם נחלת גוים שהם יכרעו ויפלו ליד מדה"ד כענין שנא' ידבר עמי' תחתני ולאומים תחת רגלינו ואז יבתר לנו את נחלתנו את גאון יעק"ב [דייקא] אשר אהב סלה כי"ר בש"א: טו ומשה בן מאה ועשרים וגו' לא כהתה עינו דהי' לו לומר לא כהו עיניו ומה זה שא' לא כהתה שעינו לשון יחיד ולא קם וגו' בראשית וגו' ויבואר עפי"מ שפירשתי הנא' ביוסף (בפ' ויגש) וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ עפ"י דאי' באדר' נשא קכ"ט ע"ב כתי' עין ה' אל יראיו וכתי' עיני ה' ל"ק הא בז"א הא באריך אנפין מפני מה זכה יוסף דלא שלטא בי' עינא בישא משום דזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הה"ד בן פורת עלי עין וכתיב טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל עכ"ד והיינו דכתי' ביוסף ותאמר אל עבדיך וגו' ואשימה עיני עליו לא אמר עיני כ"א עיני חדא וז"ש ביוסף כי בן זקוני"ם הוא היינו עתיק וז"ש המד' וישנאו אותו למה כדי שיקרע הים לפניהם ויובן עפימ"ש בזוהר פ' בשלח כי קריעת ים סוף בעתיק' תלי' והכי דייקא קרא ויושע ה' ביום ההוא וגו' ופי' רבינו בעט"צ עפ"י דאי' בזוהר שלח יום ההיא ה-הוא סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכולא חד והיינו מלכות דאד"ק ועתיק דאצילות עיי"ש ואני מוסיף שזה שאמר והיה ביום "ההו"א יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני קרי בי' היום הקדמוני הוא עתיק דאצילו' וחצי' אל הים האחרון קרי בי' היום האחרון מלכות שלמעלה ע"ד שפרש"י ויראהו עד הים האחרון קרי בי' היום ועי' בע"ח שער אבי"ע פ"א שבחי' אמצעי בין א"ס לנאצלים יש בה בחי' מאצילות ובחי' נאצלות ושני בחי' אלו הם נקראים עתיק וא"א ושניהן נקראי' כתר עיי"ש ובחי' זו נתגלה בזכות יוסף טוב עי"ן וז"ש וישלחני אלקי' לפניכם לשום לכם שארית בארץ שארי"ת ראשי"ת למפרע היינו בתר שהוא שארית ממאציל וראשית לנאצלי' עיי"ש: וז"ש וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל היינו טלא דרישא חוורא והבן, וידוע כי יוסף ומשה כחדא אזלין והיינו דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו כלו עצמותו של יוסף לקח עמו ובזכות שניהן נבקע הים ורמז לזה ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים י"ם ר"ת "יוסף "משה וז"ש ומשה בן מאה (מלכות וכמש"ל) ועשרי"ם וגו' (מספרו כת"ר) ע"כ לא כהתה עינו דייקא דאיהו עינא פקיחא דאשגחותי' תדירא ומ"ט עז"א ולא נס לחה היינו השפעתו כדאיתא בגמ' נדרים דף ל"ח משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו נאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל וכבר אמרו א"ת יבורך אלא יברך ובזה נעוץ סוף הפרשה לתחל' שמתחיל וזאת הברכה אשר ברך משה ומסיים הטעם כי ומשה וגו' לא כהתה עינ"ו ולא נס לחה שהי' טיב עין ע"כ יברך ועז"א ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו הוי' פא"פ פי' בלי אמצעי היינו מבחי' עתיק וא"א הנקרא בכללו כתר שהוא בלא אמצעי והבן ולכל היד החזקה פליאות קריעת ים סוף דבעתיקא תלי' ולכל המורא הגדול מתן תורה דכתיב בי' פנים בפנים (בלא אמצעי) דבר ה' עמכם אשר עשה משה לעינ"י כל ישראל פי' שיתגלה עינא חדא עינא טבא להאר לעינ"ו זעיר אנפין כדאיתא באדרא שם לית נהורא לעינא תתאה לאסתתא' מאדממות' בר כד אתחזי מההוא נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי טוב עין כו' והיינו דכתיב במתן תורה כי ביום השלישי זעיר אנפין] ירד ה' ותרגומו יתגלי ה' לעיני כל העם וגו' והיינו דסמיך לי' בראשי"ת אותיותיו בשארי"ת היינו בחי' אמצעי הוא כתר עליון הנקרא שארית וראשית ובלשון המחקרים היול"י ברא אלקי' וגו' ואותו בחי' נתגלה בי"ס ומתן תורה ע"י משה שלא כהתה עינו וז"ש בראשית ברא בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשי"ת לו שע"י נתגלה ראשי"ת כי שם חלקת מחוקק ספון ע"כ צדקת ה' דא צדק בת זוגו עי' זוהר נשא דף קמ"ה ע"ב) דזעיר אנפין עשה (תיקן) ומשפטי"ו עם ישראל משפט איהו רחמים כדאי' באדר' דנהיר עינא עלאה ואסחו לעינא תתאה וכדכתיב כי עי"ן בעי"ן יראו בשוב ה' ציון ושם באדר' דף קל"ז ע"ב תאנא כתיב עיני י"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה הה"ד צדק ילין בה דבה אשתכח גזרו דדינין ולזימנא דאתי ישתכח בה עינא חדא דעתיק' דעתיקין הה"ד וברחמים גדולים אקבצך עיי"ש, וז"ס הן גאלתי אתכם (אז והי') אחרי"ת כראשי"ת כי"ר בב"א: טז יתבאר עפימ"ש בס' נועם אלימלך מה שאמר יתרו למשה איעצך ויהי אלקים עמך הי' אתה לעם [מליץ טוב להם ללמד עליהם זכות] מול האלקי' נגד מדה"ד והבאת אתה את הדברים אל האלקי