ייטב לב דברים תתצז

זעמו רגע והיינו דא' להו נביא לישראל זכור נא מה יעץ בלק וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' מאי למען דעת צדקות ה' אר"א א"ל הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם, שאלמלא כעסתי לא נשתייר כו' והיינו דקא' בלעם מה אזעום לא זעם ה' וכ' התוס' וא"ת מה הי' יכול לומר בשעת רגע וי"ל כלם וכתבו המפורשים שזה שא' אח"ז י"א עמו ותרועת מל"ך בו שנהפך כל"ם לצירוף מל"ך: ונ"ל להוסיף תבלין כי אהבה בא משם הוי' ב"ה ויראה משם אלהים כידוע וז"ש אבינו מלכנו כי אנחנו עובדים אותו באהבה כבן לאב וביראה כעבד למלך כדכתיב ירא את ה' בני ומלך ואי' במד' המליכהו עליך, וז"ש יקו"ק המורה אהבה אלהים המורה יראה עמו ע"כ ותרועת מל"ך בו מכת זה נהפך כל"ם לצירוף מל"ך, ולכן בר"ה שאנו זוחלים ורועדים אנו צועקים "המלך (ועיית"ש בזה בפ' וילך) ומי הי' כחו יפה להפר עצת בלעם הנה זה אדונינו משה רבינו ע"ה אשר היה יכול לעמוד נגד בלעם שהי' בקליפה וכנגדו משה בקדושה כמאמרם ז"ל על ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באו"ה קם ומני בלעם וא"כ שום אדם לא הי' יכול לעמוד נגדו בלתי משה רבינו ובמה ביטל עצתי לעשות מצירוף כל"ם צירוף מל"ך ע"י שהכניס יראת ה' ומורה גדול בלב ישראל להיות ירא מפני המלך ה צבאות ב"ה וז"ש על משה צדקת ה' עשה כלו' שהוא עשה צדקת ה' בימי בלעם ומשפטיו עם ישראל ע"י שהודיע משפטיו של המלך אל העם לירא מלפניו וז"ש כאן ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל בנביאי או"ה קם ומני בלעם ועכ"ז הבט וראה איך הפר עצתו ולכל המורא הגדול (היראה הגדולה) אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ע"כ פעל "משה :לעיני "כל "ישראל "בראשית ר"ת מל"ך ב"י כלי' שבמקום כל"ם נעשה מל"ך וב"י רומז למ"ש ותרועת מלך "בו: י"ד יאמר ולא קם וגו' אשר ידעו ה' פנים אל פנים היינו פנים של רצון לישראל, ופנים של זעם לאו"ה ברגע א' (כדמצינו יאר ה' פניו היינו של רצון ישא ה' פניו היינו של זעם כדאי' במד' יסלק זעמו כו') לכל האותות והמופתים וגו' שהי' ברגע א' חסד ורצון לישראל ודין וזעם לאו"ה כמו שנאמר ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והי' המים אשר תקח מהיאור והי' לדם ביבשת שכפל והי' המים והי' לדם ופי' הביל"ע דרוש ל"א שזה מפליאות הבורא ית' שהי' בזמן א' וברגע א' שתי הויות מתחלפות א' לטובה ואחת לרעה וז"ש והי' המים אשר תקח מן היאור שיהי' מים לישראל והי' לדם למצרים כמ"ש חז"ל שבספל א' הי' שותים היהודי והמצרי והיהודי הי' שותה מים והמצרי דם עכ"ד, ולכל היד החזקה היינו פליאות קריעת ים סוף (כמו שפי' הראב"ע ומהרא"י) כי שם ראו ידו החזקה להטיב ולהרע ברגע אחד כי בקע ים ויעבירנו בו ובאותו רגע עצמו בא סוס פרעה ורכבו ופרשיו בים אשר עשה משה (כי הרי) לעיני כל ישראל בראשית ברא אלהים וגו' ואח"כ אמר ביום עשות ה' אלהים ופירשו רז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה כו' עמד ושיתף מדהר"ח למדה"ד והקדים מדהר"ח למדה"ד והיינו מדתו של יעקב התכללות חו"ג ובכח זה נעשה ברגע א' חסד לישראל ודין לאו"ה כדין שותפים שכל א' נוטל חלקו וכ"כ מדה"ד אינו חוזר ברקני' עד שנוטל חלקו שעושה דין באו"ה וכבר פי' מוזלה"ה דמפני זה אמר תחלה כי בא סוס פרעה וגו' בים וב"י הלכו ביבשה אם שתחלה הלכו ביבשה ואח"כ בא סוס פרעה בים אבל הקדים לומר כי בא סוס פרעה בים שזה הי' סבה למה שב"י הלכו ביבשה כי לולי זאת לא הי' מדה"ד חוזר ברקני' בלתי ע"י שנטל חלקו כאמור עכ"ד ומה"ט איתא במד' פ' ויצא ופרצת ימה שהים נבקע בזכות יעקב וכן הוא בפ' וישלח פ' ע"ו ופי' הנזה"ק כי אי' במד' שביד א' הציל הקב"ה את ישראל וביד א' הטביע את מצרים וב' הידים כנוי לחסד וגבורה לכן דייקא בזכות יעקב נבקע הים כי יעקב מרכבה למדת אמת המחבר חו"ג יחד עיי"ש וז"ס בראשית בר"א אלהי"ם א"ת ס"ת אמ"ת כסדר לומר אם שבתחלה עלה במחשבה לברוא במה"ד עכ"ז סוף הדבר נברא במדת אמת שיתוף יקו"ק אלהים כאמור: וזש"ה פ' ואתחנן ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו וגו' פרש"י בפני אבותיך היינו בחי' התכללות המדות של האבות ולדרכנו נאמר ויוציאך בפניו היינו בבחי' ב' פנים של רצין לישראל ושל זעם למצרים בכח"ו הגדול ממצרי' היינו בב' ידים ימין ושמאל כי ב"פ יד עולה כ"ח כנודע ובזה מובן מה שפרש"י והוא מהמד' לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה וגו' (וא"ת להודיענו סדר הבריאה לזה הקשה עוד קושי') ומ"ט פתח בבראשית כלו' שא' בראשית דייקא ברא אלקים אבל אח"ז ביום