ייטב לב דברים תתצב

ונחנו מה עכ"ד ואני מוסיף להסביר דבריו אם שהי' להם למשה ואהרן להתגדל נגד זולתם הן מפאת יחוס עצמם הן מפאת יחוס אביהם ואמם הן מצד אחיהם ותולדותיהם כיוצא בהם זרע קודש מחצבתם ועכ"ז לא זתה דעתם עליהם כאלו לא ראו ולא ידעו ממי הם ומקום מחצבתם ואת בניהם אשר כולם שמרו ברית ה' וז"ש וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו (בבחי' ענוה) במסה [בעת מסה] תריבהו על מי מריב' בעת יריבו עמהם ב"י הנם בשפלותם האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע (אם) כי (כולם) שמרו אמרתך ובריתך ינצורו והי' להם במה להתייחס עכ"ז א' ונחני מה וע"כ זכו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל כמו"ש מפני מה זכה הלל לקבוע הלכה כמותו מפני שהי' עניו והבן: וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל וגו' יתבאר עפ"י דאי' במד' שמות כל שמות השבטי' ע"ש גאולתן ממצרים ויוסף ע"ש שעתיד הקב"ה לגאול את ישראל מן המלכיות כשם שגאלם ממצרים דכתיב יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו, ויש להבין מפני מה רמז בשם יוסף דייקא גאולה העתידה גם להבין אומרו שעתיד לגאול כו' כשם שגאל אותם ממצרים האי כשם שפת יתר הוא, ונ"ל עפימ"ש זכו אחישנה לא זכו בעתה היינו לא באתערותא דידן כ"א למען חסדו וטובו ית' כמו בגאולת מצרים שלא הי' בזכותם כדכתיב ואת עירום וערי' ובכן נאמר כי ענין זה הוא בזכות יוסף דמצינו ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו ופרש"י שהוא הכירם שהם אחיו ורחם עליהם הגם שהם לא הכירהו לנהוג בו אחוה א"כ יתר מרעהו צדיק זה יוסף כש"כ הבורא ית' שראוי לו לרחם על ישראל הנקראים אחי ורעי אפי' בשעה שהם אינם נוהגים בו אחוה וז"ש המד' יוסף ע"ש שעתיד לגאול את ישראל אפי' בלא זכות כשם שגאל אותם ממצרים בלא זכות דכתוב יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שא"ר עמו אשר ישאר וגו' כלו' אפי' יהי' רק בחי' שיריים רעועות וגרועות חלושות בלא כח של תורה ומעש"ט [ע"ד שפי' רש"י עה"פ צאן לבן הנותרות] וז"ש גדול יום קיבוץ גליות כיום שנברא בו שמים וארץ ר"ל שהי' בלי אתערותא דלתתא והבן. (והארכתי בזה בפ' פנחס) ובזה פירשתי והי' שארי"ת יעקב בחי' שיריים] בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וגו' כלו' כמו טל הבא מלמעלה כ"כ יושיעם ה' באתערותא דלעילא אשר לא יקוה (השי"ת) לאיש ולא ייחל לבני אדם לאתערות' של בני אדם דלתתא: וז"ש וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל הבא מלמעלה אח"כ מתהום רובצת תחת יתעורר מלמטה מדה כמדתו דכתיב ויכר יוסף וגו' והרמז כי בזכות יוסף יגאלו ישראל באתערותא דלעילא בחי' טל כאמור וזהו שאנו מברכין טל ביום א' של פסח כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל והכוונה לעורר הגאולה אפי' בלי זכותא דידן בחי' טל דלעילא, ואפשר שזה שאומרים בהו"ר ותאיר לשכינת עוזך יה"ו דאלפי"ן העולה ט"ל, וז"ש להלן וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו' אף שמיו יערפו טל [מלמעלה[ אשריך ישראל וגו' עם נושע בהוי' מקור הרחמים בלי אתערותא דלתתא כ"א בחסדו ית' ויש להוסיף תבלין על אומרו וישכן ישראל בטח בדד כלו' אפי' בעת ישב בדד בגלות עי"ן ינקב היינו כעי"ן שמצינו ביעקב דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע שהוא מרמז על הגליות כד"א ויצא מבת ציון כו' ואי' במד' שא' אשא עי"ני אל ההרים א"ת ההרים אלא ההורים למל פניי ולמעבדניי מאין יבא עזרי אליעזר מה כתוב בי' וכל טוב אדוניו בידו כלו' שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ואני אין בידי לא נזם אחד ולא צמיד אחד הכוונה על קישוטי מצות ומעש"ט כי הי' עניו ושפל בעיניו כמ"ש קטונתי מכל החסדים חזר וא' לית אנא מוביד סברי מן ברי' אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ כלו' בלי שום אתערותא דלתתא כ"כ שני אפי' בלא זכות ואתערותא דלתתא וז"ש אף שמי"ו ר"ת "ויצא "יעקב מבאר "שבע רמז על הגליות כדאי' במ' שם עכ"ז יערפו טל מלמעלה [ועיימ"ש בפרשת תולדות עה"פ וירח את ריח בגדיו]: א"י וישכן ישראל וגו' עפ"י דכתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ואי' בפדר"א ובפרטן אי אתה מוצא אלא ס"ט מכאן שהקב"ה השלים את המנין לקיים מ"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך ענ"ד וכן בגליות אחרות אחז"ל כל מקום שגלו שכינה עמהם ובזה פי' מוזלה"ה ואתם תלקטו לאחד אחד ב"י כלומר שבודאי תלקטו ב"י כי הלא לאחד מכם נחשב האחד ב"ה וזה יסוד גאולתן מהגלות עכ"ד וז"ש וישכן ישראל בטח בדד אפי' בעת ישב בדד בגלות כי בודאי עתידין להגאל והמופת על זה עי"ן יעקב שבעים נפש של יעקב שהקב"ה השלים המנין וז"ש אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' כלו' עם ה' (וזה הוא) מגן עזרך כדכתי' ושב