ייטב לב דברים תתצא

מהנה הי' כוונתי לבל ידח ממנו נדח והנה יש הרבה נשמות קדושות המפוזרים בין הגוים ובהגלות נגלות לעיניהם אור קדושתו ית' עם תורתו כל חלק משתוקק לשורשו ובודאי אותן הנשמות העשוקות בין העמי' נכסף נכספו לקבל התורה אלא שלא הי' ברשות עצמם כ"א כבושים תח"י זולתם ומאז בל ינוחו ובל ישקוטו עד עת צעק לבם אל ה' וישמע ויענם אחרת ה' צרופה להוציא' ממסגר ומאסר ולהכניסם תחת צל כנפיו ית' להתגייר ולקבל עליהם עול מלכותו ועול התורה וז"ש אף חובב עמים מה שהי' הוא ית' חובב את העמים הן או"ה להחזיר עליהן הגם שהי' גלוי לפניו מה שישיבו הוא עי"ז כל קדושיו (הנשמות הק' שבהן) בידך והם תכו לרגלך פרש"י מתכנסי' תחת צלך ישא מדברותיך יקבלו תורתך: א"י והם תכו לרגלך פרש"י תכו לתוך תחתית ההר הכוונה שכפה עליהם ההר כגיגית (ועז"א הלא) ישא מדברותיך פרש"י נשאו עליהם עול תורתך ר"ל שאמרו נעשה ונשמע מרצונם וא"כ כפי' ל"ל (והוא קושי' התוס' בשבת דף פ"ט) ולתרץ זה א' תורה צוה לנו משה מורשה כלו' להורות שהתורה בחי' ירושה לישראל ולא בבחי' מתנה התלוי' ברצונו של המקבל כמו שתירצו המפורשים ושמא תאמר מה מהני כפי' הלא אונסא כמאן דלא עביד עז"א ויהי בישורון מלך שהוא ית' מלך על ישראל דייקא בהתאסף ראשי עם שרי מעלה של כל עם ועם יחד שבטי ישראל נאחזים במקור האחדות לחלקו ית' וא"כ משוה גזירתו על כל בני מלכותו ומחויבי' לקבל מכח דינא דמלכותא וכמבואר לעיל סוף פרשת משפטים: הופיע מהר פארן מימינו אש דת למו בילקוט ארבע הופעות הן ראשונה במצרים כו' יתבאר עפ"י מה שפירשו אל נקמות ה' ואחז"ל גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות כי יש נקמה ע"י עונש ויש נקמה ע"י חסד שמגביה ומרומם ומנשא את החוטא כנגדו עד אשר ישים את כסאו כשמש מעל כל השרי' הגבה למעל' והחוטא מתבייש מאוד בלבבו מכח זה איך לא טוב עשה בזה שחטא נגד תלך טוב ומטיב כזה וז"ש גדולה נקמה כזו שניתנה בין שתי שמות של רחמים א"ל הוי' והבן ועיימ"ש בזה פ' פנחס, ובזה יש לפרש מימינו שהתור' ניתנה מימינו בתורת חסד מה שלא עשה כן לכל גוי כ"א לנו (וכמ"ש התוס' יו"ט פ"ז דברכות דמה"ט א' ברכו את "הוי' המבורך) אש דת למו שנחשב למו אש בחי' דין מגודל הבושה במה שהגבי' אותם תבירא עמיקת' לאיגר' רמא וז"ש אף חובב עמים פרש"י כל שבט ושבט ר"ל שמגודל הבושה נחשב כאף ונקמה ועז"א הילקוט ארבע הופעות הן נגד ד' אותיות הוי' א' במצרי' שנא' רועה ישראל כו' הופיעה שההופעה נחשב לנקמ' מגודל הבושה ב' במתן תורה שנא' הופיע מהר פארן וגו' מימינו אש דת למו כדפירשתי ג' לימות גוג ומגוג שנא' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע הרי הופיע הוא נקמה ד' לימות המשיח שנא' מכלל יופי אלקי"ם הופיע ר"ל כי ההופעה נקרא אלקים מדה"ד מגודל הבושה והבן: וזאת ליהוד' ויאמר שמע ה' קול יהוד' וגו' עפי"מ שפירשתי האזינו השמים ואדברה כו' ע"ד שפי' דודי הגאון הק' מהרא"ל זצלה"ה מווישניצא ועבד הלוי הוא את עבודת אה"מ (בעמדו בהתבודדות ביני לבין קונו) והם (אנשים מבלעדו) ישאו עונם לשוב בתשובה עליהם עכ"ד, וז"ש לא תשנא את אחיך (אז) בלבבך (לבד) הוכח (א"ע ובזה) תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא בפה וז"ש האזינו השמים ואדברה ביני לבין קוני ותשמע הארץ אנשי הארץ אמרי פי עיי"ש וז"ש שמע ה' קול יהוד' המתפלל ומתודה לפניך בינו לבין קונו ואל עמו תביאנו לאותו קול להעיר לבבם לשוב אליך וזה שהחליצו מי גרם לראובן שיודה יהוד' והבן, וש"ת הלא ע"י כן ישנאו אותו ע"ד שא' האי צורבא מרבנן דמרחמי עלי' משום דלא מוכיח להו דאי מוכיחם מסנאי לי' ויריבו וישטמהו ע"ז אמר ידיו רב לו ועזר מצריו תהי' וז"ש דהמע"ה אשרי איש ירא את ה' וגו' קרנו תרום בכבוד (אם כי) רשע יראה וכעס (עליו) שיניו יחרוק ונמס שמתקוטט עמו כי על ידו תאות רשעים תאבד כלומר שיודע שכח תאותו נחלש ע"י הירא ה' וגו': וללוי אמר וגו' אשר נסותו במסה וגו' יתבאר עפי"מ דאיתא בחולין גדול הנאמר במשה ואהרן ממה שנא' באברהם כו' ופי' הלב ארי' הכוונה על אותי הענין הנא' במשה ואהרן דאלו באברהם כתיב הנה נא הואלתי לדבר אל אד' ואנכי עפר ואפר וזה אינו נפלא בהעריך שפלותו נגד גדולת הבורא ב"ה משא"כ באותו ענין הנא' במשה ואהרן ונחנו מה בעת שהי' העם מתלונני' עליה' ומריבים עמהם כי מדרך העולם כי יקום איש על רעהו לריב עמו אז יתמרמ' עליו בחמת כח יריע אף יצריח כי הוא גדול ממני ומכל בני קדם ולא כאלה משה ואהרן שאף בעת מריבה הי' נבזים ושפלים בעיניהם לומר