ייטב לב דברים תתצ

עליו שאינו תובע צורכי עצמו אלא צורכן של ישראל אשר לא נשא לשוא נפשו של מצרי אלא בדין נטלה ולא נשבע למרמה שנאמר ויואל משה לשבת את האיש ישא ברכה מאת ה' ישיא ברכה לאחרים שנאמר וזאת הברכה, זש"ה רבות בנות וגו' ואת עלית על כולנ' מדבר במשה אדם הראשון אמר אני גדול ממך שנבראתי בצלם אלקים שנאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו' א"ל משה אני נתעליתי יותר ממך שנאמר ואדם ביקר בל ילין כו' אבל אני זיו פני עמי הוא שנא' ולא כהתה עינו כו' ונ"ל ביאור הדברים עפ"י דאי' במד' להלן איש האלקי' מחציו למטה איש מחציו ולמעלה אלקי' ופי' הסדש"ש ח"ב עפ"י מאמרם בחגיגה ששה דברים בבני אדם ג' כמלאכי השרת וג' כבהמה וכו' אוכלים ושותים ופרים ורבים ומוציאין כו' כבהמה כלו' שבעת שעוסקי' בעניני' גופני' הכוונה למלאות תאותם כבהמה אבל משה רבינו ע"ה אפי' באותן עניני' גופני' היינו מחציו ולמטה הי' בחי' איש גובר על יצרו לבלי להתכוון להנאתו ולצורכו כ"א לעבוד את עבודת ה' ע"ד דאי' באו"ח סי' רל"א עיי"ש, וממילא מחצי' ולמעלה נקרא אלקים כולו רוחני עכ"ד עיי"ש, ועד"ז אמר ואהבת וגו' בכל לבבך בשני יצרי' ביצ"ט ויצה"ר היינו אפי' בעסקו בעניני' גופני' חלק' של יצה"ר ע"ד שפירשו מה נעמת אהבה להשי"ת) בתענוגים של עוה"ז וזה בחי' אברהם אוהבו שהפכו ליצה"ר לטוב שנאמר ומצאת את לבב"ו נאמן, ומזה נבין שמי שבאותן דברים דומה לבהמה הרי הוא עולה ויורד ר"ל בעסקו בדברי אלקים בתפלה או בתורה ומצות הנה עולה אל מול פני ה' ואח"כ בעסקו בדברי' גופני' כבהמה יורד ממדרגתו משא"כ מי שגם בענינים גופניים כוונתו ולבו לשמי' וכל מעשיו ותנועתיו לעשו' נ"ר לשמו ית' הרי עולה ועומד לפני ה' תמיד וז"ש המד' מי יעלה בהר ה' ומי יקו"ם במקום קדשו (ולא ירד) זה משה והביא ראי' שנאמר ומשה עלה אל האלקים כלו' שעלה לבחי' מחצי' ולמעלה אלקים ולכך מי יקום במקו' קדשו מדרגת קדושתו זה משה שנאמר כי המקום אשר אתה עומ"ד עליו אדמת קודש הוא כי הי' נקי כפים ובר לבב שהי' לבו ברור שאינו תובע צורכי עצמו כי לא הי' בשים דבר כוונתו לצורך עצמו כ"א לשמו יתב' לעורר רחמנותו ית' על ישראל אשר לא נשא לשוא נפשו של מצרי לנקום נקם להנאתו כ"א כדין עשה בראותו מכה איש עברי מאחיו ולא נשבע למרמה לישא אשה למלא תאותו כ"א ויואל משה לשב"ת כלו' כדי לקיים מצות לשב"ת יצרה וז"ש את האי"ש בחי' איש ולא כבהמ' ושא ברכה קרי בי' ישיא ברכה (זו) מאת ה' לאחרים ולא לו שנא' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל שגם ב"י יהי' נקראי' איש האלקי' כמוהו והבן וז"ש ואת עלית על כולנה אמר אדה"ר אני גדול ממך שנבראתי בצלם אלקים שנאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו' הרי הי' מחציו ולמעלה אלקי' עז"א משה אותו כבוד שניתן לך ניטל ממך שירד ממדרגתו שנא' ואדם ביקר בל ילין (כי) נמשל כבהמות נדמו היינו מפני שבעניני גופני' נמשל כבהמות אבל אני שמחציי ולמטה איש אותו זיו פנים שניתן לי עמי הוא שנא' לא כהתה עינו כי עיניו תמיד אל ה' (ועיית"ש מזה בפרשת וישב עה"פ וימאן וגו'): וזאת הברכה מדרש מי יעלה בהר ה' זה משה יתבאר בס' ייטב פנים במאמר קדישין: ומו"ח הגאוה"צ מוה' משה דוד ז"ל הי' מפרש וזאת הברכה וגו' אף חובב עמים וגו', בדרך צח עפ"י הידוע כי לעתיד יבואו או"ה לומר שהתורה ניתנה בשבעי' לשון וגם להם ניתנה והנצחון לאו"ה הוא בשביל תורה שבע"פ שהוא פירוש לתורה שבכתב וגדרי' וסייגי' ומשמרת להתורה והנה משה רבינו הוריד השכינ' לארץ במתן תורה ובמשכן דכתי' ושכנתי בתוכם ובפ' פקודי אחר הקמתו נאמר ויברך אתם משה פרש"י אמר יה"ר שתשרה שכינה במע"י והוא אמר (בפ' תשא) ובמה יודע איפא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו וגו' פרש"י בקש שלא תשרה שכינה על או"ה, וזש"ה וזאת (היא השכינה המכונה זאת) הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל שתשרה השכינה עם בני ישראל, ואמר טענות או"ה אף חובב עמי' דגם להם ניתנה תורה וסתר טענה זו כי ישא מדברתיך ר"ל שהם ישאו רק מדברותיך דייקא שבכתב אבל תורה צוה לנו משה ר"ל תורה שבע"פ ששמענו מפי משה מורשה קהלת יעקב לבד ולא לאוה"ע, (וכבר אמרו חז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל רק בשביל תורה שבע"פ כדכתי' כי עפ"י הדברי' האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל] עכ"ד מו"ח ז"ל ביתר ביאו': ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' אחז"ל שהחזיר הקב"ה התורה לכל האומות ולא רצו לקבלה, ואם אמנם מאוד עמקו מחשבותיו ית' בזה, אפשר אחת