ייטב לב דברים תתפב

דברי חכמי' וחידותם ע"ד דאי' במדרש פ' מצורע מעש' ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות הסמוכות לצפורי והי' מכריז מאן בעי למיזבן סם חיים כנוף כ"ע ואתו לגבי' א"ל הב לנא וכו' הוציא לו ס' תהלים והראהו מי האיש החפץ חיים מה כתי' בתרי' סור מרע ועשה טוב ופי' בס' סדש"ש ח"ב ד"ד כי עתה בזמן הזה שמלאכתן בעסקי עוה"ז קבע ותורתן עראי הבא לומר דברי תוכחה ומוסר צריך להמשיל משל מעניני עוה"ז להבין מזה ענינ' שמימי היינו כמו שהרופ' צריך לנקות תחל' הגוף והקיב' מזוהמתם ואח"ז יתן סמי רפואות להחיותו כ"כ צריך תחל' לסור מרע לנקות המוח והלב מזוהמתם אח"ז יעסוק בעניני רפואות בחי' עשה טוב אבל בזמניהם בפרט בעיירות הנ"ל ששם הי' גדולי הדור שתורתן קבע וכו' וכל עסקיהם בעניני' שמימי' ועניני עוה"ז הי' טפל ורחוק מעיניהם הוצרך הרוכל לומר להם המשל מס' תהלים תחל' סור מרע ואח"ז ועשה טוב כ"כ בעניני עוה"ז צריך תחל' לנקות הגוף מזוהמתו אח"ז לשתות סמי רפואות עכ"ד: וזה דברי הילקוט כי משה רבינו אוהב ישראל הי' ומלמדם להועיל הן בעניני' שמימי' הן בארצי' וז"ש הילקוט משה שהי' קרוב לשמי' לעסקי שמים ורחוק מארץ מעניני' ארצי' (ודורו אבתרי' גרורי') ע"כ אמר לישראל האזינו השמי' הוא המשל בדבר הקרוב לעיניהם ומכח זה ותשמע הארץ הוא הנמשל בעניני' ארצי' הרחוק מהם אבל ישעי' ר"ל בדורו שהי' רחוק משמי' וקרוב לארץ שעיקר עסקיהן בעניני' ארצי' א' שמעו שמי' הוא הנמשל בעניני שמימי' הרחוק מעיניהם ע"י והאזינו הארץ הוא המשל מארץ הקרוב לעיניהם והבן זה: ומו"ח הגאוה"צ מו"ה משה דוד ז"ל (שבסוף ימיו הי' אבדק"ק צפת תובב"א) פירש האזינו וגו' כי מצינו שישראל אמרו נעשה ונשמע ואמר ההוא מינא עמא פזיזא דקדמותו פומיכו לאודניכו (שבת פר"ע) והענין כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן היינו זוהמא של הגוף ולכן השיגו רצונו ית' וחשקה נפשם למצות ה' גם טרם נצטוו וז"ס אלו קרבנו לפני ה"ס ולא נתן לנו את התורה דיינו, והנה בהרכבת אדם יש חלק שמי' הוא הנשמה וחלק הארץ הוא הגוף כדאי' בגמ' יקרא אל השמי' מעל (זה הנשמה) ואל הארץ (זה הגוף) לדין עמי וזש"ה האזינו השמים ואדברה ר"ל האזינו הנשמה מקודם מה שאדברה לעתיד ותשמע הארץ זה הגוף אמרי פי הלואי אחר הצווי עכ"ד: במד' ד"א האזינו השמים מכאן אתה למד שיש לשמים פה ולב ואוזן פה מנין שנא' השמי' מספרי' כבוד אל לב דכתיב וההר בוער באש עד לב השמים אוזן מנין דכתיב האזינו השמים ונ"ל עפ"י המבואר בספרים כי האדם צריך לתקן בחי' אל"ף ראש לכל האותיות ר"ת "אוזן "לב "פה והן ראשי האברים שבאדם וממיל' כולא בתר ריש' גריר' וז"ש בסוף הפרשה ויבא משה וידבר וגו' באז"ני העם וגו' ויאמר אליהם שימו לבבכ"ם וגו' אשר תצום את בניכם וגו' [בפה[ כי לא דבר רק קרי בי' לא דיבור ריק הוא מכם כי הוא חייכם כי הדיבור חיותו של האדם כי לנפש חי' תרגומו לרוח ממללא וכבר דרשו חז"ל וזה דבר השמיטה אפי' דיבו"ר משמט, וזמן תיקונו בחדש תשרי וע"כ בר"ה עיקר המצוה לתקן בחי' אוזן בחי' שמיעה לשמוע קול שופר והענין ע"ד שא' המד' ריש הפרשה רמ"ח אברים באדם וע"י האוזן כולם חיים שנא' שמעו ותחי נפשכם ביאור הדבר כי קול שופר מחריד הלב ומעורר לשוב בתשובה כמבואר ברמב"ם ה' תשובה פ"ג ובשל"ה וזה שמברכין לשמוע קול שופר שיהי' להאדם לב שומע ומאזין לקול התקיעות לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה שלימה בימים שבין כסא לעשור וגמר מצות תשובה ביום העשור כי יוכ"פ אינו מכפר אלא על השבים בתשובה כדאי' סופ"ק דשבועות וברמב"ם פ"א מה' תשובה ועיקרה של תשובה הוא החרטה מעומק הלב ועזיבת החטא ולהתודות ואם מתודה בפה בלבד מבלעדי חרטה וקבלה בלב עז"א על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה נמצא עיקרו של יוהכ"פ לתקן הלב ובחג הסוכות בנטילת הד' מינים להודות ולהלל לה' הנה מתקן הפה דהיינו שמגלה מה שבלבו מכח אל הפועל כדאי' במד' אמור עה"פ ולקחתם כו' פנה אל תפילת הערער וגו' ועם נברא אלו שהי' נטוי' למיתה והקב"ה מקבל תפלתן להחיותן ובראן ברי' חדשה מה עלינו לעשות לקלס לה' הה"ד ועם נברא יהלל י"ה ע"ש ולקחתם לכם כו' הה"ד כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך עי"ש, ואפשר שזה אמר הכתוב האזינו השמים וגו' נגד ר"ה שמצותו לשמוע קול שופר ואסור להזכיר שום חטא בפה רק בלב והיינו האזינו בחי' אוזן בסוד כי אתה מאזין תרועה כו' ותשמע הארץ אמרי פי נגד יוהכ"פ שמתודה בפה עד אשר תשמע הארץ ועיקרו החרטה בלב ומלת אמרי יורה על רצון וחפץ הלב שמתחרט בלב ע"ד שפי' הרמב"ן ויאמר אלקים יהי אור כי מילת אמירה יורה על החפץ עי"ש יערוף כמטר לקחי נגד