ייטב לב דברים תתפג

מצו' ארבעה מינים שבלולב שנא' ולקחת"ם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' והם עורפים להסט"א לעצור רוחות רעות וטללים רעים כמטר לעוברי דרכים תזל כטל אמרתי שאומר בפה דברי שירות ותשבחות והושענו' כשעירים עלי דש"א ר"ת "דמות או "דיוקנא "של "אביו או "דיוקנא "של "אמו והיינו בחי' סוכה דמות אמא עלאה החופפת על בני' בסוד ופרוס עלינו סוכת שלומך כרביבים עלי עשב בחי' שם הוי' מילוי ע"ב עם נקודותיו בסגול העולה עש"ב כמבואר בסידור האר"י בברכת לישב בסוכה והיינו חסד א"ל העולה במילואו הק"ף עי"ש כי שם הוי' אקרא בחי' ארבעה מינים שבלולב הרומזים לשם הוי' הבו גודל לאלקינו והבן: והנה כבר פירשו בספרן של צדיקים עיני ה' אל יראיו ואזניו וגו' כי יראיו המקדשים ומטהרי' עיניהם ואזנם לד"ת עושים למעלה בחי' השגחה המכונה עין וקיבול תורתן ותפילתן של ישראל המכונה אזני' וכן הוא במד' לעיל מהיכן אתה למד ממשה שע"י שהטה אזניו לתורה נשתתקו עליונים ותחתונים והאזינו לדבריו שנא' האזינו השמים ואדברה וכ"כ אם עובד עבודה שבלב וחפץ ורצון אמיתי גורם לב חפץ ורצון אמיתי להשמים להשפיע טובה וברכה אשר ע"כ מחמת שישראל אמרו נעשה ונשמע ומלכותי ברצון ולב האמת קבלו עליהם ע"כ כתיב וההר בוער באש עד ל"ב השמים וכן אם מוציא מחשבתו הטובה הצפונה בלבו אל פועל הגילוי בדיבור פה ומעשה לפאר ליוצרו גורם פה לשתי' כענין שנא' השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ואי' בגמ' פ"ק דכתובו' מעש' ידיה' של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר ופרש"י מעשה ידיו דהוא מעשה צדיקים מגיד הרקיע שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים שמתפללים על הגשמים ומטר יורד עי"ש ויש להבין איך נזכר צדיקים בפסוק ורש"י נלחץ בזה לפרש מעשה צדיקים קרוין מעשה ידיו של הקב"ה עי"ש ולולי דבריו נראה לפרש עפ"י דכתיב ויקרא לו אל אלקי ישראל ואז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל ביאור הדבר כי כמו שהדייני' השופטים ויושבים על הדין נקראים אלקי' (כדכתיב עד האלקים יבא דבר שניהם) כ"כ המעורר חסד יכונה בשם אל כדכתיב חסד אל וז"ש השמים מספרים כבוד אל הוא הצדיק הנק' אל ומעשה ידיו של הצדיק ההוא מגיד הרקיע הרי לך פה לשמים ובזה המד' מבואר שמצינו פה לשמים מדכתיב השמים מספרי' וגו' והיינו ע"י שמתקן פה למטה כ"כ עושה למעלה כאלו השמים מספרים בשבחו ולב לשמים ע"י שמקבל בלב עמ"ש כענין שנא' עד לב השמים ואוזן לשמים ע"י שמתקן אזנו לשמוע לקול תורה ולקול שופר כענין שנא' האזינו השמים ע"י שמשה הטה אזנו כו' וזה שאומרים כי אתה מאזין תרועה והבן: ובמד' האזינו אדם מישראל שהי' חושש באזנו מה שיהי' מותר לרפאותו בשבת כך שיר וכו' ומכת האוזן אם סכנה הוא מרפאים אותה בשבת כו' אמר הקב"ה אם הטית אוזן לתורה כשתבא לפתות בד"ת הכל משתתקי' לפניך ושומעים דבריך וכו' מנין ממה שקרינו בענין האזינו וגו' יש לפרש ע"ד רמז בהקדם לפרש מאמר הזוהר כתיב ויברך אלקים את יום השביעי וכתיב ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי' בו כיון דלא משתכחי בי' מזוני מה ברכתא אשתכח בי' אלא הכי תאנאן כל ברכאן דלעילא ותתא ביומ' שביעאה תליין וכו' והוא עפי"מ שפי' הבעל עקידה פרשת בראשי' שער ד' מאמר רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג א"ל כנסת ישראל יהי' ב"ז והוא במה שא' רשב"י אבן טובה היתה תלוי' בצוארו של אברהם (לקרוא בשם ה' ולהודיע לבני אדם מציאותי ואלקותו ית') שכל חולה (הנפש בעניני אמונה) הרואה אותה מיד נתרפא וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה ליקח ממנו מופת על מציאות הבורא כמבואר במורה ובריש ה' יסוה"ת והנה השגה זו נקרא בחי' ראי' שרואה ומבין בשכלו מכח חקירה ומופת על מציאותי ית' ואמנם על ענין חידוש העולם שאינו קדמון כקדמותו נלאו למצוא מופת בדרך ראי' וחקירה של השכל כמ"ש הרמב"ם שזה צריך להאמין מפי קבלה והשמיעה המבואר בתורה ובנביאים אשר ע"כ להוציא מלב הדעה הנפסדה שהעולם קדמון אבל יאמינו ישראל באמונה שלימה שחידוש העולם הי' בריאה חדשה יש מאין המוחלט ברצונו ית' לזה נתן לנו מצו' שביתת שבת כי בו שבת מכל מלאכתו וגו' ונא' וישבות ביום השביעי והנחיל מנוחה זו לעם קדשו להורות אותנו וללמד שכבר היתה מלאכת הבריאה והחידוש בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וז"ש שבת לכל נתת בן זוג כי בימי המעשה יש פעל ומתפעל ולי לא נתת בן זוג כי אני יושבת בטילה ואין שום פעולה יוצא ממני והשיב לה כנס"י יהי' ב"ז יאמר שיהי' מוטל על כנס"י ענין שמירת שבת להיות קונין בשביתה האמונה בחידוש העולם שא"א להשיגו בדרך ראות השכל כ"א בשמיעת האוזן וקבלה