ייטב לב דברים תתפ

ובמד' רבה האזינו השמים הה"ד ידעתי כי כל אשר יעשה האלקי' וגו' הקב"ה ברא העליוני' לעליוני' ותחתונים לתחתונים שכן כתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם בא משה ועשה תחתוני' לעליונים שכן כתי' ומשה עלה אל האלק', וירד ה' על ה"ס ד"א הקב"ה ברא השמים שיהי' מקלסין אותו שנא' השמים מספרי' בא משה ושיתק אותן שנא' האזינו השמים זש"ה לי דבר וגו' צדיק מושל יראת אלקים כו' עיי"ש, ביאור אלה הדברים שבא לתת טעם מפני מה הי' בכחו של משה להשתרר לומר האזינו השמים וגו' הענין כי עולם העליון מתנהג למעלה מהטבע והעוה"ז מתנהג בטבע והיינו דכתיב השמי' שמי' להוי' הנהגה נסית הבא מכח שם הוי' ב"ה כמ"ש הראב"ע והרמב"ן בפ' וארא והארץ נתן (להתנהג בטבע) לפי ערך בני אדם שוכני בתי חומר ומשה שבר טבעו שהרי מ"ם יום לחם לא אכל ומים לא שתה ופי' מן האשה וכדומה הרי עשה מתחתוני' עליוני' והיינו דכתיב ומשה עלה אל האלקים להתנהג בבחי' אלקי' למעלה מהטבע ומכח זה זכה לעשות מעליונים תחתונים שנאמר וירד ה' על הר סיני כלו' לגילוי אלקותו ית' במתן תורה ובנסים נגלים למעלה מהטבע משם הוי' ב"ה אשר נעשו ע"י מדה במדה וכיון שהוא הי' בעל בחירה ושבר טבעו בשביל רצונו של מקום בשביל זה זכה להשתרר על השמים וצבאם שהם אינם בעלי בחירה ורצון ובעמדם יעמודו וזה טעם שצדיק מושל והבן: ט' האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וגו' יש לרמז בזה ענין תפלה בלחש ותפל' בקול, המבואר סודו בדברי האריז"ל כי תחל' בעת יחוד השלם צריך שיהי' בחשאי מפני פחד החיצונים שלא יתאחזו בו להפרידו ח"ו כי אינו נוח להם יחוד הקדושה ואחר שכבר נעשה היחוד בשלימות בלחש אז הרשות נתונה להתוודע ולהגלות היחוד לעין כל וז"ש האזינו השמים ואדברה בלחש שאינו נשמע אלא לאזני העליוני' אח"ז ותשמע הארץ אמרי פי תפלה בקול רם הנשמע לארץ והטעם יערוף כמטר (שאינו נוח לעוברי דרכים הן החיצוני' הסובבי') לקחי היינו היחוד בחשאי מלשון כי יקח איש אשה, וזאת תורת המסורה, יערוף כמטר לקחי, ואידך לקחי נא לי פת לחם מלשון כ"א הלחם אשר הוא אוכל פרש"י הלחם זו אשתו עיי"ש ואידך זך לקחי היינו שיהי' היחוד זך בלי יתערב זר ביניה' ועז"א תזל כטל אמרתי תפלה בקול כי כבר הוא כשעירי' עלי דשא וגו' כרוח סערה המבריח העפריות והפסולת מהם כ"כ נתפרדו מעליהם פועלי און ועוד טעם על תפלה בקול אמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו לענות בביהמ"ק בשכ"מ ובזה"ז אמן אחרי כל ברכה והבן: י' עוד יתבאר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי דהול"ל האזינו וגו' דברתי, מה זה ואדברה לשון משתמש לעתיד, והנ"ל בזה הוא עפ"י דאי' במד' בשלח סי' כ"א עה"פ מה תצעק אלי הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענה כל מי שעושה רצון המקום ומכוון לבו בתפלה אני שומע לו בעוה"ז ולעתיד לבא כו' אר"א כו' עד שלא ידבר האדם יודע הקב"ה מה שבלבו לכך מה תצעק אלי והקשה היפ"ת א"כ בטלת כל התפלו' והלא מחיו' התפל' ביטוי שפתי' להשמיע לאזני' ואם במחשבה סגי תפלה בפה ל"ל וכתבתי במקומו תירוץ ע"ז ע"ד שא' מ"ת היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים הענין שמתאוה הוא מבואר בזוהר תולדות וז"ל עשרין שנין אשתהי יצחק וכו' עד דצלי צלותא בגין דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא בשעתא דמצלאין קמי' ע"ת דאצטריכו בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא מאן דאצטריך בצלותהין דצדיקייא עכ"ל, הרי מבואר שמתאוה הקב"ה לתפלתן כו' למען יושעו לעתיד דורות הבאים אחריהם ע"י תפלתן שתפרו ומצאו באר מעין ישועה לשאוב ממנו כל הצריכי' לאותו דבר ובזה מסולק קושי' יפ"ת כי מחשבה לא נודע בלתי לה' לבדו ולא יודע הדבר אם תפלתו של הצדיק פעל הישועה שיהי' מוכן גם לדורות ע"כ החיוב לבטא בשפתי' להשמיע קולו בתפילתו למען להודיע לבני אדם כי תפלת הצדיקים פעלה כל זאת וגם עתה ממנו יושעו בתפלתן וזכותן, וזש"ה עצמו טרם יקראו ואני אענה [אך] עוד (כלו' למען להושיע עוד בדבר זה לעתיד ע"כ) הם מדברים (בפה) ואני אשמע ואפשר שזה שא' המד' כל מי שמכוון לבו אני שומע לו בעוה"ז כלומר בעולמו ולעתיד לבא היינו לדורות העתידין לבא וז"ש המד' לכך נא' מה תצעק תנאי התנה הקב"ה עם הים שיבקע לפני בני ישראל ביצ"מ ולדורות וסגי במחשבה לבד לעורר קיום התנאי עיי"ש שהארכתי וז"ש האזינו השמים ואדברה היינו מה שאדבר' לעתיד כי גם המלאכי' יודעי' מחשבות שבלב אדם כמ"ש תוס' בפ"ק דשבת דף י"ב ע"ב ואעפי"כ ותשמע הארץ אמרי פי שאני מחויב להתפלל בפה עד שתשמע הארץ ועז"א הטעם יערוף