ייטב לב דברים תתעח

ג"כ מתברכין התבואות וגשמי שנה וראי' ברורה לזה מתוך דברי המד' עצמו שם שא' בימי השופטים שמעתי צעקתם ופי' היפ"ת שהביאו זה לומר אעפ"י שלא יכלו להקריב מנחה דכתיב וידל ישראל מאוד ואחז"ל שלא הי' להם להקריב מנחה אעפי"כ כתיב ויהי כי זעקו וגו' ואני מוסיף דכתיב בתרי' והנה איש מספר לרעהו חלום ויא' הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ופרש"י לחם שעורים הוא זכות העומר בפסח הרי שהתפלה עמד להם במקום הקרבת העומר ועוד ראי' ברורה לזה מהא דאי' במגילה פ"א דף ט"ז עה"פ ויקח המן אשכחי' דיתבי רבנן קמי ומחוי להו הלכות קמיצה ופרש"י ענינו של יום תנופת העומר נתעטף מרדכי וקם לי' בצלותא אתא המן כו' א"ל במה עסיקתו א"ל בזמן שביהמ"ק קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלא קומצא דסולתא ומתכפר לי' א"ל אתא קימצא דידכו ודחי עשרת אלפי ככרי דדהבא דידי כו' עי"ש הרי מפורש כדברינו: וז"ש הכתוב האזינו השמים ואדברה לתת טל ומטר ותשמע הארץ אמרי פי להיות הארץ תתן יבולה אם כי יערוף כמטר שפעמים ישנו ופעמים אינו לקחי היא מצות התורה של הקרבת העומר וב' לחם וניסוך המים המברכים גשמי שנה ותבואה שע"י אני לוקח גשמים וברכת התבואה ואין זה רק בזמן שביהמ"ק הי' קיים ועתה בעוה"ר איננו אבל תזל כטל (דלא מיעצר) אמרתי שאני עוסק בענין העומר וב' לתם וכו' ומתפלל זה הוא תמידי ועומד במקומו להתברך ע"י הגשמים והתבואות וז"ש בהפטרה אהי' כטל לישראל וגו' כטל דלא מיעצר ויך שרשיו כלבנון כמו בביהמ"ק ילכו יונקותיו ירמוז להד' מינים שבלולב ויהי כזית הודו שמודי' ומהללי' לבוראם בהלל והודאה וריח לו כלבנון כמו בביהמ"ק ישיבו יושבי בצלו (בצל הסוכה) יחיו דגן [תבואה שבשדות] ויפרחו כגפן [הגפן תתן פרי'] זכרו רק הזכר להנעשה במעשה המקדש הוא כיין לבנון רומז לניסוך היין שבביהמ"ק שע"י הי' מתברכי' הגפנים ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה ורמז לזה כ"פ"ו"ת תמרים ר"ת "ויטעו "כרמים "ויעשו "פרי "תבואה והבן: ה יתבאר בהקדם לפרש שובה ישראל וגו' קחו עמכם דברים וגו' כי אנו מבקשים כתבנו בספר פרנסה וכלכלה ובתקו"ז איתא צווחין ככלבין הב לנא מזונא כו' אבל ביאור הדברים אם מבקש פרנסה בשביל עצמו ודאי לא טוב הדבר אבל אם מבקש למען להחיו' ב"ב ולהחזיקן לת"ת ולהשיא בניו ובנותיו לת"ת וכדומה לעשות צדקה וגמ"ח זה הגון כי גם זה למען למלאות רצונו ית' וז"ש זכרנו לחיים כו' לא למעננו כ"א למענך אלקים חיים כדי לעבדך ולעשות לך נחת רוח ובזה אנו מחזירים החיים והפרנסה אליו ית' לעשות בהן רצונו ית"ש וז"ש דוד ה' אמר אלי וגו' אני היום (בר"ה הנקרא היום) ילדתיך כי אז נבר' ברי' חדשה כקטן שנולד [כדאי' במד' אמור עה"פ ולקחתם שזה שא' ועם נברא יהלל כו'] שאל ממני ואתנה גוים נחלתך דקדק לומר לשון שאלה דהדרא בעינא למצותיו ולרצונו יתברך וז"ש שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך נעשת חלש וכושל בגוף וממון בעוניך ושלא תא' כי זה מאהבת שכר וגשמי עוה"ז עז"א קחו עמכם דברים [הדברים שעמכם טוב עוה"ז] ושובו (אותן) אל ה' לצורך עבודתו ולמצותו כאמור, וא"כ מה ששב שלא יחלש ולא יכשל כ"א יהי' חזק ובריא ועשיר גם זה למענו ית' כדי לעבדו בגוף ונפש וממון בנפשו ומאודו והבן, ובזה אני מפרש הא דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כ"א הרוה את הארץ וגו' דלכאורה אומרו ושמה לא ישוב שפת יתר ומה קמ"ל אבל לדרכנו נאמר עפי"מ שאחז"ל מים התחתונים בוכים אנן נמי בעי' למהוי קדם מלכא ומה"ט ניסוך המים והמלח הקרב על המזבח להעלות' לגבוה וא"כ הגשם היורד איך יש לו לבנות אבל זהו אם אינו מצמיח ואינו עושה פירות אבל אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה לעשות פרי אז כשאוכלין פירותיו ומודים ומברכים ומשבחים לשתויח' בברכה הראוי להם אזי כח המטר שהצמיח לזה יש לו עלי' למרום ושב למקומו וז"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה (לשמים) לא ישוב כי אם (כלו' רק אם) הרוה את הארץ ואז והולידה והצמיחה אז דוקא ישוב למקומו והדר בעינא וז"ש האזינו השמים ואדברה לתת טל ומטר לברכה ותשמע הארץ אמרי פי לתת את יבולה כי יערוף כמטר לקחי כלו' כמו שהמטר הוורד מן השמים שמה ישוב למקומו אם הרוה את הארץ והצמיחה והדר בעינ' כמו כן לקחי מה שאני לוקח טוב עוה"ז ע"י טל ומטר יבול הארץ הדר בעינ' ושב לשמי מרום בעשותי בהן מצותיו ית' כאמור והבן: ו יאמר האזינו וגו' כי כתיב צדיק מושל וגו' צדיק גוזר והקב"ה מקיים ואי' בכתובות פ"ק גבי הא דדריש ב"ק גדולים מעשה צדיקים כו' ה"ק מעשה