ייטב לב דברים תתעז

שום דיבור כי הלהוכח מלים תחשובון לחשוב מחשבות לחבר מלים ולרות אמרי נואש האמרים הבאים מהנואש הוא הבלתי מתקשט בעצמו וז"ש חז"ל כל מי שיש בו י"ש דבריו [הנעלמי'] נשמעים בלב אחרים וז"ש סוף דבר הכל נשמע בלב אחרים את אלקים ירא וגו' כי זה כל אדם יכול לעשות ולא יצטרך לזה חכמה גדולה הבלתי נמצאת אצל כמה אנשים עכ"ד, ועד"ז פי' דודי הגאון הק' מהר"א ליב זצלה"ה מווישניצא הפסוק ועבד הלוי הוא את עבודת אה"מ בהתבודדו בינו לבין קונו] והם האנשים מבלעדו] ישאו עונם לשוב בתשוב' עליהם ועד"ז פירשתי לא תשנא את אחיך אז הלבבות קרובות ועי"ז בלבבך לבד הוכח [את עצתך ובזה] תוכיח את עמיתך כמבואר בפ' מטות באורך עי"ש וז"ש כאן האזינו השמים ואדברה בקרב לבבי לפני קוני וממילא ותשמע הארץ היינו אנשי הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי התוכחה בדברי תורה שהוא אינו תמידי כ"א כמטר פעמים ישנו ופעמים אינו כי לא בכל זמן המצא תמצא בלב האדם לחדש לקח טוב לוקח נפשות להמקום ב"ה תזל כטל אמרתי האמירה בלב ובחשאי [ע"ד ויאמר אל לבו] הוא כטל תמידי כי שם ה' אקרא בעצמי ובלבבי ואתם הבי (עי"ז גודל לאלקינו) לגדלו ולרוממו והבן: ד יש לומר בהקדם לבאר בהפטרה שובה ישראל עד ה"א וגו' קחו עמכם דברים וגו' וקח טוב וגו' ובמד' פ' תצוה עה"פ וזה הדבר הה"ד קחו עמכם דברי' זש"ה ארחץ בנקיון כפי וגו' יכול אף להקריב פרים ואילים ת"ל לשמוע בקול תודה לפי שישראל אומרי' אין לנו קרבנות א"ל דברים אני מבקש ואני מוחל ואין דברים אלא ד"ת שנא' אלה הדברים אשר דבר משה א"ל אין אנו יודעים א"ל בכו והתפללו לפני ואני מקבל כו' עי"ש והקשה היפ"ת מה זה שא' יכול אף להקריב פרים דהי"לל יכול רק להקריב קרבנות פרים כו' אשמיעי' דבד"ת ותפלה נמי סגי ומה לשון אף עי"ש: והנ"ל בזה עפי"מ שפי' מוזלה"ה פ' אמור הפייט זבח קודש כהוכשר וכו' יום זה אם יקרה בשבת קדש זכרון תרועה מ"ק טבעו אם בחול יביאכם צוו לתקוע כו' ע"ד משל מי שהוא רעב משביע רעבונו בכל מאכל אפי' גרוע ואם ירצה להשביע רעבונו שלא ע"י מאכל כגון ע"י שמיעה או ראי' אז א"א בלתי אם יראה אז בעיניו ובאזניו ישמע דברים הנפלאים הפלא ופלא עי"ז מתענג מאוד והנה כתיב באברהם יען אשר עשית את הדבר הזה כי חישב לעשות מצו' ונאנס ולא עשאה מעלה עליו כאלו עשאה כ"כ גמר אברהם אבינו בלב שלם ושמת לעשותו בפועל עד שנחשב למעשה ממש וז"ש זבח קודש כהוכשר אז בעיניו ע"י מחשבתו הזכה של אברהם אז רגל תמורתו איל ולא מקודם שהוכשר כ"כ חכם חניטיו לתקוע וכו' אם יקרה בשבת קודש ואינו אלא זכרון תרועה לכך צריך שיהי' מקרא קודש בקדושה יתירה אבל טבעו אם בחול יבואכם צוו לתקוע שהתקיעה בטבע מועיל לכך יום תרועה יהי' לכם ולא נא' בו מקרא קודש עכ"ד הנחמדים וזש"ה שובה ישראל וגו' כי כשלת בלא כח בעונך כי אין לנו לא מקדש ולא קרבנות ע"כ קחו עמכם דברים דברי תורה ושובו וגו' ואם אינכם יודעי' ד"ת עכ"פ אמרו אליו בתפלה ותחנונים כל תשא עון ופתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים אמרו כי גדול ת"ת ותפלה דרבים אל כביר לא ימאס וגמר אומר וקח טוב ליקח הדברים טובים בכוונה זכה ורצוי' ביתר שאת ויתר עז כי רק ונשלמה פרים שפתינו כי שפתינו רק דוגמא של הפרים א"כ לעשות זאת הפעולה של גוף הקרבנות צריך להיות מקרא קודש משא"כ בזמן שהי' מקריבים הקרבנות ממש לא הי' צריך זכות הרעיון כ"כ כי המעש' בעצמה תפעל טבעה וכה"ג כתב רבינו יונה פ"ק דברכו' דאפי' למ"ד מצית א"צ כוונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה אבל במצות שתלוי' רק באמירה בלבד ודאי צריך כוונה שהאמירה הוא בלב וכשאינו מכוון הוי כלא עשה כלום וזש"ה ארחץ בנקיון כפי ארחץ ברעיון זך כפי כלומר עת אשא כפי להתפלל (וכדכתיב שאו אלי כפי' וכדכתי' ויהי ידיו אמונה ופי' התרגום והואה ידוהי פרישן בצלו) ואסובבה את מזבחך לומר אנא ה' הושיעה נא [עי' במד' אמור] ועז"א המד' יכול אף להקריב פרים ואילים במעשה נמי צריך כפים ורעיון זך ת"ל לשמוע בקול תודה היינו לשמוע קול תורה ותפלה לזה צריך כוונה יתירה וזך הרעיון אבל להקריב פרים במעשה לא צריך כוונה יתירה כי המעשה במקום כוונה ובעצמה תעשה פעולתה הטבעי ועפ"י הדברים האלה אני אומר כי מה שאחז"ל א' הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח וב' לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה עכשיו שאין לנו עומר וב' לחם וניסוך המים כי בעוה"ר חרב המקדש וכו' אם מזכירין ועוסקין בענין עומר וב' לחם וניסוך המים ומקבל עליו לעשותו עת יבנה המקדש ב"בי נחשב כאלו עשה בפועל ממש ועי"ז