ייטב לב דברים תתעו

ועי' באש"רי ב"ק פ"ב סי' ב' וכן מצינו דבאוריית' כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא ופירשו במספר הסמוך לארבעים וכן מצינו דכתיב עין תחת עין ואחז"ל נתן לו דמי עין וז"ש יערוף כמטר לקחי (תורה שבכתב) תזל כטל (נות לכל) אמרתי (תורה שבע"פ) כי שם ה' אקרא שהוא מסכים עמדי ע"כ הבו גודל לאלקינו לקיים הנאמר בע"פ: ב האזינו השמים וגו' יתבאר בהקדם הא דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו' ואז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות אז יבקשו כו' והקשו דזה סותר מאמרם איזה חכם הלומד מכל אדם דכתיב מכל מלמדי השכלתי: ונ"ל דודאי תורה ראוי ללמוד מכל אדם ואין להשגיח על המלמד מי ומי הוא כי הלא מדברת מתוך גרונו כדכתיב בי' טעמא להדי' כי עדותיך שיחה לי ואמנם כאן מיירי במי שמדבר שיחות חולין ואז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד והטעם שכשהת"ח מדבר אם כי נראה פשוטן של דברים דברי חול בודאי תוכן רצוף אהבה או יראה ואיזה דבר ללמוד ממנו דין או רמיזא דחכמתא לעבודת השי"ת וכדומה, וע"ד ששמעתי לפרש ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל (הי' נראה) ויאמר דוד אמירה בעלמא ואז באותו אמירה הי' מברך דוד את ה' בלבבו ועד"ז פירשתי ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אמירה בעלמא אז הייתי מתחנן אל ה' וכן מצינו באברהם שא' אד' אל נא תעבור מעל עבדך ופרש"י לגדול שבהן א' ד"א א' לשכינה המתן כו' וב' הפירושים אמת כי הלביש תפלה בתוך דברי חול ועד"ז פי' השל"ה והנועם אלימלך פ' וישלח כה תאמרון לאדוני לעשו עי"ש ותבין, ומי שמדבר דמרי חול ומלביש בתוך דיבוריו איזה תורה או תפלה או שבת והודאה להשי"ת ה"ז דוגמת מלאך אשר בבואו לעוה"ז הוא נראה בדמות אדם ובאמת הוא מלאך כ"כ הוא בחיצוניות מדבר דברי חול ובפנימיות עולה דיבורי לשמים למעלה למעלה ועל איש כזה נאמר מאמרם ז"ל אם הרב דומה למלאך ר"ל להלביש את דיבורו תפוחי זהב במשכיות כסף עוה"ז אז יבקשו דייקא תורה מפיהו ר"ל אפי' נראה שמדבר דברי חול יבקשו בו תורה וימצאו וז"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת השכל לדעת במועצת ודעת מילי דמשתמעו לתרי אנפי לשמים וארץ ואז תורה יבקשו דייקא מפיהו לא א' ילמדו כי ללמוד תורה ראוי מכל אדם אבל לבקש דברי תורה מתוך דברי חול זהו רק באם כי מלאך כו' וי"ל שדומה למלאך להלביש אותו ואת דיבורו כאמור והבן וז"ש רוממת אל בגרונם תוך גרונם וחרב פיפיות של שתי פיות בידם לשמים ולארץ וגו': וז"ש משה האזינו השמים ואדברה בשעה ותשמע הארץ אמרי פי אז תוכן של הדיבור לשמים ולזה א' ואדברה בעצמי פנימיות של אדם הוא הנשמה ותשמע הארץ אמרי פי מהשפה ולחוץ כי בפנימיות מגיע השמימ' וגמר אומר יערוף כמטר שאינו ענין תמידי לקחי ר"ל הלימוד א"א בתמידיות שצריך לפרקים להפסיק מלימודו לדבר עם בני אדם וכדומה אבל תזל כטל דלא איעצר אמרתי שאני אומר ובאותו שעה הכוונה ועיני לשמים נטלתי א"כ אותו שעה ג"כ נחשב ללימוד ולא נפסק לעולם וז"ש בהפטרה קחו עמכם דברים ר"ל אותן הדברים של חול שהם עמכם ושובו (אותן) אל ה' להלביש בהן דברי' רוחני' והבן: א"י ע"ד שפי' הא דכתיב והי' הדברים האלה וגו' על לבבך וגו' אז ממילא ודברת בם כי דברי' היוצא' מהלב נכנסים אל הלב וכדכתיב קשרם על לוח לכך אח"כ ענדם על גרגרותי' ללמוד לאחרים וכפי' האלשיך שם ולכך כתיב הוכח [א"ע אח"כ] תוכיח את עמיתך וכבר א' שזה שאז"ל המציא מחברו להטות לבבו לטוב עליו הראי' שדברי' יוצאים מלבו והנה מי שמדבר בפיו ולא כן לבבו עמו אין דבריו נשמעים לא לשמים ני אין תוכו כברו והלא ה' החוקר לב יראה רק ללבב ולא לפיו וכ"כ אין הדברים נכנסים אל לב זולתו אם אין יוצאין מהלב משא"כ כשמדבר מתוך עומק הלב ישמע ה' ודבריו נכנסים אל לב אנשי הארץ וז"ש האזינו השמים ואדברה בלבבי שהוא עצמיות האדם אז ותשמע הארן אמרי פי ולזה גמר אומר יערוף כמטר שאינו נוח לכל לקחי אם תורתי הוא בשביל ליקח שכר וכדומה ולא מלב האמתי אז לא יפעל דבר אבל תזל כטל אמרתי נוח לכל כשעירים עלי דשא כו' והבן: ג יתבאר האזינו השמים ואדברה וגו' עפימ"ש הביל"ע דרוש ס"ד כי עיקר התוכחה תלוי בנשרון המעשים ויושר לבו של המוכיח ובזה פי' מאמר איוב מה נמרצו אמרי יושר אם היות היושר שעשה האדם הוא דבר נעלם בלי השמעת קול עכ"ז הם משמיעים קול גדול כאלו יריעו אף יצריחו באזני בני אדם לאמר עשו כמוני ומה יוכיח הוכח מכם התוכחה הוא מעצמיכם בלי