ייטב לב דברים תתעד

חזק ואמץ כי אתה תבו"א כפי האמת שהוא המביא אבל משה רצה להורות ליהושע הדרך ילך בו לבל יתגאה ויאמר שגדולתו מעצמותו ולזה א"ל לעיני כל ישראל חזק ואמץ ר"ל שיתחזק ויתאמץ לדעת כי הוא דומה לבחי' עיני' המקבל אור מזולתו כ"כ אתה מקבל אור השפעתו בשביל ישראל כי אתה תביא את העם הזה וגו' ר"ל שבעינים ידמה שהוא יבוא לארץ עמהם ובזכותם ואתה תנחילנה אותם כלו' אתם בזכותם ע"ד שפרש"י על ויתנכלו אותו כמו אתו עמו עיי"ש: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב"י שימ' בפיהם וגו' יתבאר עפי"ת דכתיב ושמרתם את משמרתי ואז"ל לעשות משמרת וסייג לתורה ואחר שאסרו חכמים ה"ה ככל מצות התורה מדכתיב ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך לא תסור וגו' וכמ"ש רבינו הרמב"ם פ"א מה' ממרים א' דברי' שלמדו מפי השמועה וא' דברים שלמדו מפי ב"א מי"ג מדות וא' דברי' שלמדו ועשאום סייג לתורה והן הגזירות ותקנות ומנהגות כל או"א מאלו הן מצות עשה לשומען להן והעובר על כל א' מהן עובר על ל"ת עיי"ש ומה"ט אנו אומרים על מצות דרבנן וצונו ובזה פי' הנועם מגדים ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם מישראל סייג וגדר בכלל חקותי ומשפטי הם ובזה פירשתי למען תהי' תורת ה' בפיך כלו' ע"י היוצא מפיך נעשה תורת ה', וזה שרמזו חז"ל במה שדרשו מן המותר בפיך כלו' מן המותר אחר שנאסר מפיך הוא בכלל תורת ה', וז"ש ועתה כתבו לכם את השירה הזאת זה תורה שבכתב ולמדה את ב"י שימה לשים לזה משמרת בפיהם ע"י היוצא מפיהם תקנות וסייגים למען תהי' לי השירה הזאת לעד קרי בי' לעד בפתח בב"י כי סייג וגדר הם המקיימין גוף התורה לנצח בב"י ועיי' בבעה"ט א"י עפימ"ש המפורשים כי א"א לאדם לקיים מצו' התלויות בארץ בזמן החורבן או מצו' שאינן באי' לידו בלתי ע"י עסק התורה ומקבל עליו לשמור ולעשות עת יב' לידו כי הקבלה בלב ובפה נחשב לו למעש' וכמ"ש כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כלומר מצו' הרבה עכ"ד, וזה שא' הכתוב למעלה פ' נצבים כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום קאי על כל המצות שבתורה לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה וגו' לומר שא"א לו לקיימו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעש' וזהו אשרי איש שישמע למצותיך ותורתך ודברך ישים (שימה) ממש על לבו כלו' ע"י מחשבות לבו אך שצריך לזה מחשבה טובה בהסכמה החלטות ורעיון טהור שנחשב למעשה ובזה פירשתי מאמר הנביא שובה ישראל עד י"א כי כשלת בעונך וא"א להביא קרבן ע"כ קחו עמכ' דברי' ד"ת בעסק הקרבנות לקבל עליו עת יבנה ביהמ"ק יביאנו ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב כלו' אותן הדברים קח טוב מעומק הלב כי ונשלמה פרים שפתינו שזה אינו אלא שילום במקום פרים ולזה צריך שיהי' הקבלה טוב מעומק הלב והבן וז"ש ולמדה את ב"י שימה [שיהי' שימה ומעשה] בפיהם ע"י פיהם למען תהי' לי השירה הזאת לעד (בפתח) בב"י וזה א"א בזמן החורבן בלתי ע"י עסק התורה אשר חיים הם למוצאיהם בפה והבן: עוד יתכן עפ"י המבואר במד' בחקותי אם זכיתם הריני הופך להם הקללות לברכות והוא מקרא מפורש ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה כו' ביאור הדבר ע"ד שכ' בלקו"ת עה"פ ה' יסעדנו על ערש דוי כי החולאת בא מחמת היפך רחמים לדין ואור החכמה שהוא יו"ד נסתלק ממנו ויו"ד הוא עש"ר ונהפך ונעשה ער"ש ויו"ד נעשה דו"י וזהו ה' יסעדנו על ער"ש להפכו לצירוף עש"ר דו"י יהפוך יו"ד (או ידו ר"ת ישלח "דברו "וירפא') וזה כל משכבו הפכת בחליו עכ"ד והטעם כי כל אמרת אלקי צרופה כלו' צרופי אותיות וכשמהפך השי"ת הצירוף לטוב הרי מהפך קללה לברכ' ונג"ע לענ"ג וכ"כ המפורשי' גבי בלעם שא' ומה אזעום לא זעם ה' ובגמר' ברכות שאלמל' כעסתי לא נשתייר כו' וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימרי' וכתבו התוס' מה הי' יכול לומר באותה רגע ותירצו כל"ם וכתבו המפורשים שאח"כ נהפך לח"ש ותרועת מל"ך בו עכ"ד וזה שאנו אומרים בר"ה המליך לעשות מאותיות כלם מל"ך ואח"כ אחר התתזגו' והמתק הדינים בימים הקדושים האלו נעשה מזה צירוף לכ"ם והיינו דכתיב ולקחתם לכ"ם ביום הראשון (כמו שדרשו חז"ל באוכל נפש יעשה לכם לכל צורכיכם) ואפשר שזה שא' המד' הריני הופך לכ"ם קללות לברכות שמאותיות כל"ם הופך לאותיות לכ"ם (ועי' בנזה"ק פ' תולדות כי' י"ג הביא מ"ש חכמי האמת שבתורה נרמז כל מה שהי' והוה ויהי' לעתיד וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש אעפ"י שנרמז הכל בתורה מסיני לא הי' בפועל אלא בכח עד צאתו לפועל ע"י תלמיד המחדש והילכך ל"ה חשיב לגבי דרי קדמאין כשגגת הוראה לפי שמקוד' ניתן