ייטב לב דברים תתעב

אהבתו ויראתו לבניו אחריו כדכתיב מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה או"תי דייקא וגו' למען ייטב להם ולבניה' לעולם משא"כ העובד מכח הכרח שכר ועונש לא יורק מכלי אל כלי כמו שביארתי לעיל בפ' נח ופ' ראה: ועפ"י פשוטו י"ל ובזה נדרוש סמוכין הנאמר בסוף פרשת תבוא ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון אתם נצבים היום כולכם וגו' ראשיכם שבטיכם וגו' טפכם נשיכם וגו' יבואר עפימ"ש הרמב"ם ז"ל פ"י ה"א מה' תשובה אל יאמר אדם הריני עושה מצו' התורה כדי שאקבל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העוה"ב ואפרוש מהעבירות שהזהירה תורה כדי שאנצל מן הקללו' הכתובות בה או כדי שלא אכרות מחיי עוה"ב כי אינו ראוי לעבוד את ה' עד"ז שהעובד עד"ז עובד מיראה ואינה מעלת החכמים ואין עובדים עד"ז אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה כי העובד מאהבה עוסק בתורה ומצות לא מפני שום דבר בעולם לא מפני ירא' הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וכו' והוא שצונו בה הקב"ה ע"י משה שנא' ואהבת את י"א ובהלכה ה' כתב וז"ל כל העוסק בתור' כדי לקבל שכר או שלא תגיע אליו פרעניות הרי זה שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכל עמי הארץ אין ומלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה ואז מגלים להם רז זה מעט מעט עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה עכ"ל, והנה אדוננו משה רבינו ע"ה גילה ענין שכר ועונש בפ' תבוא והי' אם שמוע תשמע. וגו' ובאו עליך כל הברכו' וגו' והי' אם לא תשמע. ובאו עליך כל הקללו' וגו' ולמיחוש בעי פן יאמרו נא ישראל כי הותר לעבוד מכח שכר ועונש ובאמת אין זה דרך החכמי' והמשכילים לזה הזהירם וא' להם ושמרתם את דברי הברית הזאת (הוא התורה) ועשיתם אות"ם דייקא לא מפני דבר זולתו מכח שכר ועונש כ"א עשו האמת באשר הוא אמת למען "תשכילו את כל אשר תעשון שזה דרך המשכילים והחכמים העובדים מאהבה ומה שאני אומר שכר ועונש הוא מפני שאתם נצבים היום כולכם וגו' ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך וכשמלמדין את הטף ונשים ועמי הארץ אין מלמדי' אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויבאו לעבוד מאהבה וז"ש כאן ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה כו' לא מכח שכר ועונש אלא מפני שבכלל ישראל יש קטנים ועמי הארץ שלא ישיגו מדרגה זו לעבוד מאהבה עז"א החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך כלו' שאתה רשאי להתחיל לבחור בחיים למען תחי' וגו' כמו שאחז"ל לעולם יעסוק בתור' אפי' שלא לשמה כו' וז"ש וילך משה וידבר את הדברים האלה האמורי' למעל' ובחרת בחיים למען תחי' וגו' אל כ"ל ישראל דייקא שיש בתוכם טף ונשים ועמי הארץ שמלמדין אותו לעבוד מכח שכר ועונש להרגילם לעבודה עד שישיגו אמתת עבודה מאהבה ואח"ז ויאמר אליהם בן מאה ועשרים וגו' וז"ש חכמים בפ' הקהל אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם והקשה ז' מהרש"א הא כתיב בהדי' ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו וגו' תו הקשה הרי"ף בע"י הא בלא"ה יש להם שכר טוב במה שמקיימין מצות הקהל תו קשה לי אם הקטנים אינם מבינים כלל מה לנו בבואם שמה ולמה יגיע עי"ז שכר למביאיהם אבל לדעתי נראה דוודאי איירי בקטנים המבינים ושומעים כדכתב בקרא בהדי' אלא דקא' טף למה באים דמצות חינוך אינו אלא מדרבנן ועז"א כדי ליתן שכר למביאיהם ואין ר"ל על שילום השכר אלא הכוונה על אמירות השכר ע"ד שנא' בקרא ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וגו' ונתתי את הברכה על הר גריזים וגו' שהכוונה על האמירה של ברכה וקללה וכוונתם בזה כי כתיב תקרא את התורה הזאת שבה שכר ועונש ופן יאמרו נא ישראל שמותר לעבוד עמל"פ ולזה הי' המצוה להביא הקטנים למען יבינו כי ענין עבודה מכח שכר ועונש לא נאמר רק לקטנים והדומה להן שאינם משיגי' לעבוד מאהבה ואם לא הי' מביאים הקטנים הי' סוברי' כי גם לגדולים בעלי דעה הותר עמל"פ וז"ש טף למה באים כדי ליתן שכר היינו לומר שכר למביאיהם שע"כ הוצרך לומר להם שכר ועונש כי אולי המצא תמצא גם בין הגדולים חסרי מדע כמו ע"ה שאינם מבינים ענין עבודה מאהבה, והנה הדבר מפורש במקרא עצמו תקרא