ייטב לב דברים תתעא

וארא דף כ"ו כ"ז וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' והשבות אל לבך מיבעי' לי' מה לבבך אלא דא יצ"ט ויצה"ר לאכללא לון כחדא שמאלא בימינא כדין תשכח כי ה' הוא האלקים דהא אתכלל דא בדא ואיהו חד עי"ש וז"ש למעלה והי' כי יבואו וגו' והשבות אל לבבך לאכללא לון כחדא ושבת עד הוי' אלקיך כלו' שתשוב עד הוי' שם אלקיך יחוד הוי' אלקים ושמעת בקו"לו קו"ל עולה הוי' א"לקים י"ה ומיתוק ה' אותיות של אלקים וג' אלקי' עה"כ כנאמר למעלה בכוונה של לשמוע קו"ל שופר וזה שסיים כי תשוב אל הוי' אלקיך יחוד הוי' אלקי' בכל לבב"ך התכללות שמאלא בימינא ובכל נפשך נפש עולה ת"ל חמשה אל"קי' הממותקים, ועז"א כי המצוה הז"את הוא מצות תשובה תשוב ה', א"י המצוה של הז"את לחברם זע"ז כמ"ש ושמרתם את דברי הברית הז"את לא נפלאת הוא וגו' לא בשמ"ים הוא כנוי אל הת"ת לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו' ולא מעבר לי"ם הוא כינוי אל המלכות הנקרא י"ם בזוה"ק כלו' ואיך אפשר לי לייחד ת"ת עם מלכות כי קרוב אליך הדבר (מלכות) מא"ד (אותיות אדים) בפיך ובלבב"ך (דייקא התכללות שמאלא בימינא) לעשותו, א"י בפי"ך ובלב"בך שיהי' פיך ולבך שוה לטובה ע"ד יהי' לרצון אמרי פ"י והגיון לב"י ואז יתייחד למעלה מלכות פ"ה, ול"ב כנוי אל הת"ת כנודע והבן: והנה ידוע כי ה' אחרונה מדת מלכות הוא שם ב"ן ובהתחברה עם הוי' שם מ"ה נמשך א' משם הוי' אל שם ב"ן כמבואר בשעג"ע כי הוי' דז"א הוא חו"לם שו"א קמ"ץ העולה מ"ו ונשאר א' יותר ממ"ה הנמשך לשם ב"ן ונעשה אב"ן שתי' אבנא טבא עיי' בכוונות הספירה ועלי' א' יעקב והאב"ן הזאת אשר שמתי וגו' וז"ש המד' על כי המצוה הזאת וגו' למלך שהי' לו אב"ן טובה והפקידה אצל אוהבו ירמוז לה' אחרונה הוא השכינה הקדושה השוכנת בתוכנו א"ל משה שמור אתה כו' עד שנא' וצדקה תהי' לנו לי ולכם אימתי כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת היינו כשנשמור לתקן ולייחד את כל המצוה של הזא"ת לפ"ני ה' אלקינו שיהי' אל פני הוי' מלכות הנקרא אלקינו אז בהתייחד צד"ק וצדי"ק נקרא צדקה וז"ש מראשית כזאת הודעת כלו' מבחי' חכמה הנקרא ראשית הודעת זאת הוא מדת מלכות כי אבא חכמה יסד ברתא מלכות ומלפני"ם אותה גלית כלו' ולא לאחור כ"א מלפנים פא"פ והבן: וילך מה כתיב למעלה ראה נתתי לפניך וגו' וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם, יש להבין מה דדייק אל כ"ל ישראל תו הקשה הרמ"א אחר שא' וידבר ל"ל ויאמר, והנ"ל בזה דהך וידבר את הדברים האלה קאי על ענין שלפניו דכתיב למעל' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה את י"א וגו' החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך וקשה וכי בעת הוכיחם והזהירם אמר להם שיעבדו עמל"פ הלא חכמים הגידו אל תהיו כעבדים המשמשים אה"ר עמל"פ ותו דזה סותר מה שא' למעלה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את י"א והעובד עמל"פ אינו עובד מאהבה ה' כ"א מאהבת השכר ומיראת העונש וכבר כתבתי למעלה לפרש כי התורה נקרא חיים כדכתי' כי הוא חייך וכתיב ואתם הדבקי' בה"א חיים כולכם היום והפורש מהתורה נקרא מת כמ"ש רשעי' בחייהם קרוים מתים והשכר נק' טוב וברכה והעונש רע וקללה וז"ש ראה נתתי לפניך את החיים (הוא עצם התורה) ואת הטוב (הוא השכר) ואת המות (היפך דרך התורה) ואת הרע (הוא העונש) אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה"א כלו' שלא לעבוד מכח שכר ועונש כ"א מאהבה וזה עצמו שא' אח"ז החיים (התורה) והמות (הפכו) נתתי לפניך הברכה (השכר) והקללה (העונש) ובחרת בחיים לשמור התור' בשביל שהוא עצם החיים לא מכת שכר ועונש למען תחי' תהי' צדיק הנקרא חי אתה וזרעך צדיקים כמוך כי העובד מאהבת מרצונו הטוב מנחיל כח