ייטב לב דברים תתסט

וקיימים ולכן סיים המד' וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהי' כולן אגודה א' כנ"ל לבלי להתפלל על הפרט כ"א על הכלל כאמור: עוד יתבאר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם וגו' לעברך בברית י"א וגו' למען הקים אותך וגו' עפימ"ש בס' סדש"ש לפרש מאמר חז"ל עה"פ ורב חסד ואמת בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד כי כתי' מי הקדימני ואשלם ואמרו חז"ל מי מל את בנו עד שלא נתתי לו בן מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית דלכאור' הוא דבר שא"א להקדי' למול או לעשות ציצית קודם שנולד לו בן או קונה טלית אבל זה במעשה אבל במחשבה יכול להקדים לכוון קודם המעשה למען יולד לו בן וימול אותו וטרם קונה טלית מכוון שקונה טלית למען יקיים בו מצו' ציצית נמצא כל עיקר המעשה הוא רק בשביל המצו' ולזה מגיע שכר מהדין אבל מי הוא בבחי' זו לעשות עיקר מהמצו' להקדימה קודם המעשה והמוני עם עושים המעשה בשביל עצמם ולהנאתם ואח"ז כשנולד לו בן וקונה טלית לצורכו עושה המצו' ולזה אינו מגיע שכר רק בחסד ולא בדין וז"ש מי הקדימני ואשלם בדין וז"ש בתחלה מי שמקדים המצו' בתחלה קודם המעשה ואמת נוהג עמו במדת אמת כללות חסד וגבור' ב' ידים ולבסוף מי שאינו מקיים המצו' במחשבתו אלא עושהו לבסוף המעשה אז נוהג עמו בבחי' ורב חסד עכ"ד ועמ"ש מזה ר"פ תזריע: וז"ש אתם נצבים היום כלכם לפני הוי' אלקיכ"ם וגו' קיימים לפני הוי' מדת הרחמים אלקיכם מדת הדין כלו' זוכי' בשתי ידי' חו"ג לעברך בברית י"א ובאלתו (יתפרש מלשון ויעבר את הכושי לשון הקדימו) כלו' להקדמתך לאשר אתה מקדים במחשבה שהמעשה רק בשביל קיום ברית י"א הוא התורה אשר אנכי כורת עמך היום (בשביל שהוא ית' נוהג עמך כך) וז"ש למען הקים אותך היום לו לעם (בהוציאך ממצרי' ואת ערום וערי' בלא תורה ומצו' בשביל) והוא יהי' לך לאלקים אח"ז בקבלת התורה כ"כ אתה נוהג עמו ית' להקדים במחשבה לעשות המעשה בשביל שתקיים המצו' אח"ז ובהיותך עושה כך בדין הוא שתטול שכרך להיות קיימי' ונצבי' לפניו בין בחסד ובין בדין: הנסתרות לה' אלקינו והנגלות וגו' אפשר לרמז למ"ש בחוה"ל כי לפעמים יפתה היצר לאדם בהנחת החונף ויאמר לא יתכן עבודתך בלב שלם אלא בכסות כל מעשיך מב"א ואל יראה עליך שום מדה טובה ולא משום יראת שמים ואל תצוה על הטוב ולא תזהיר מהרע אז תשיב לו כי לא זה הדרך כ"א שראוי להסתיר מה שאפשר מבלי דעת בני אדם בו אבל להתפלל בצבור וגם להורות לבני אדם דרכי ה' אין זה מהזהירו' לעזבו בעבור עילת החונף אך אני חייב לעשותו לש"ש כו' וז"ש הנסתרות לה' אלקינו והנגלות ג"כ לשמו ית' לא בעבור שבח בני אדם ושמא תאמר חוב לכסות כל מעשיו ובל יראה בהגלות נגלות לעין זולתו ע"ז משיב אמרים לנו ולבנינו ע"ע לעשות את כל דבר"י התורה הזאת כלו' הרי אנו ובנינו ע"ע מחויבים לעשות את כל המצוה עלינו לצוותם בטוב ולהזהירם מהרע כמ"ש להלן אשר תצום את בניכם לשמור ולעשות א"כ הרי מוכרח לגלות מעשינו הטובים ויושר לבבנו הטוב לבנינו אחרינו וכן לתלמידים הנקראים בנים והבן (עוד פי' יקר פירשתי ע"ז בס' ייטב פנים בדבר הלכה ואגדה בסוגי' דאוונכרי): ושב ה"א את שבותך וגו' גם להבין הפ' שובה ישראל עד י"א ובילקוט א"ת עד אלא עד כי כבר אחז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העול' שרצוננו לעשות רצונו ומי מעכב השאור שבעיסה הוא היצה"ר המחמיץ ושעבוד מלכיות וכן אנו אומרים במסירת מודעה בער"ה שרצוננו לעבוד את בוראנו וכל מחשבה ורעותא דלבא אשר יעלה בלבנו נגד רצון קבה"ו הכל מצד יצה"ר ואין לנו חלק בו וכבר א' אהא דכתיב אשר הרעותי כביכול אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר וזש"ה לא כשאינו (כאלו הי' חטאינו מחמתנו) עשה לנו ולא כעונותינו (מחמתנו) גמל עלינו וגו' כי הוא ידע יצרנו והכל מכחו ומחמתו ע"ד שאז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ומחמתו הוא ומה"ט פושעי ישראל מלאים חרטה כי אחר שעבר וחלף לו רוח של שטות ממנו איננו עוד במעמדו הראשון כ"א מכיר האמת ומתחרט וז"ש כי רוח עברה בו ואיננו כלו' רוח של שטות עבר בו באדם ואחר כך כשאיננו כי הלך לו אז ולא יכירנו עוד מקומו מדרגתו של האדם כי שב ומתחרט וזה עיקר התירוץ שלנו לפני בוראנו החוקר לב והוא ית' יודע מחשבות לבנו ומעיד עלינו שכן היא וזהו שוב"ה ישראל כלו' שוב ותרוץ כפי האמור כי עד ה"א על דברך כי כשלת בעונך כלו' שעוניך הם ע"י היצה"ר הנקרא מכשול, והיינו דכתיב לך ה' הוחלנו ואתה תענ' (מענה בעדינו) ה"א וז"ש ושב ה"א את שבותך שהוא ית' ישוב תשובתך והבן: